ליאמאגאטה, כמו לכל מקום אחר בטיול הזה, לא תכננתי להגיע. כשקניתי את כרטיס הרכבת בטוקיו היו שם עלונים הרבים שכל אחד מהם מוקדש למחוז אחר ביפן. בחרתי את זה עם הנוף הכי יפה על השער. והנה, אנחנו פה!
יאמאגאטה היא ארץ של הרים ומקדשים, אבל כמעט כמו כל מחוז ביפן, גם לה יש קו חוף. נגיע גם לשם.
ביקורנו מתחיל בקומפלקס המקדשים המפורסם יאמאדרה (Yamadera) כאשר יאמה=הר, דרה=מקדש. קרוב לתחנת הרכבת בשם זה, תמצאו מסעדה שמציעה שמירת חפצים בחינם כשירות למבקרים – וזאת עד סגירת המקום בשעה 16:00. אני הגעתי לשם בסביבות 14:00, ולכן ידעתי שעליי לטפס בקצב מהיר. כמעט רצתי את המדרגות התלולות ועברתי על פני קבוצות רבות של עולי רגל. אבל כשהגעתי אדומה ומתנשפת למקדש העליון, גולת הכותרת של המקום, כמעט התאכזבתי. המבנה היה קטן ולא מרשים, אך ידעתי שהוא עתיק מאוד (מהמאה ה-9) וקדוש מאוד לבודהיסטים. אז עשיתי סיבוב כדי להסדיר את הנשימה, הצטלמתי במלוא הדרי הסמוק, ואת הדרך מטה עשיתי לאט. כמה לאט?
כך למדתי, או חשבתי שלמדתי, להעריך את הדרך ולשכוח ממה שאמור לחכות בסופה.
משם המשכתי ברכבת לעיר יאמאגאטה, בירת המחוז. כמו בכל עיר ביפן, גם כאן יש המון מלונות סביב תחנת הרכבת, שיהיה נוח לכל אנשי העסקים. לא רחוק מתחנת הרכבת נמצא גם פארק קאג'ו – גם הוא, כמו ההוא בצורת כוכב, היה במקור מצודה מוקפת חפיר. אבל יהיו לנו די טירות בהמשך.
יונזאווה-גיו, בשר בקר שמיוצר באחד ממחוזות יאמאגאטה, נודע באיכותו בכל המדינה, יחד עם הקובה ביף והמאטסוזקה ביף. Wagyu, אגב, הוא שם המתייחס ל-4 מיני הבקר למאכל שיש ביפן, שרובם פרות שחורות. ביאמאגאטה תמצאו כמה סניפים של רשת המסעדות Gyu-Kaku, שם תוכלו לטעום את היופי הזה בשיטת אכול-כפי-יכולתך של יאקיניקו (ברביקיו יפני, בד”כ חתיכות קטנות ודקות שאתם צולים בעצמכם). המחיר? 2500 ין, שהם כ-25$.
אבל אנחנו עוד בתחילת הטיול ושואפים לחיסכון, אז הסתפקנו בארוחה ברשת המזון המהיר Matsuya, שם מזמינים במכונות שבכניסה ומקבלים מהר ועם חיוך.
בתמונה: קארי יפני, גיומשי (בקר על אורז), מרק מיסו וסלט. המחיר: כ-600 ין, שהם – ניחשתם נכון – 6$. מי שאומר שיפן יקרה אני מוציאה אותו עכשיו מהכיתה.
במרחק קצר מיאמאגאטה נמצאת עיירת הסקי המפורסמת זאו אונסן (Zao Onsen). הדרך הנוחה ביותר להגיע היא באוטובוס ישיר מתחנת הרכבת של יאמאגאטה.
בניגוד להוקאידו, כאן אין שלג באביב, ואפשר להנות מהירוק והמים במגוון שבילי הליכה, שהארוכים שבהם כרוכים בטרק של יומיים-שלושה וניתן לעשותם (לפי המידע הרשמי) רק בקיץ. באביב ההפכפך תרוו נחת גם משבילים קצרים יותר. מדי פעם, ובד”כ בנקודות הכי יפות, תראו שלט צנוע שממליץ על המקום כ”נקודת מדיטציה”.
העיירה ידועה גם באונסנים הפתוחים שלה, ובראשם האונסן הוותיק Dai Rotenburu שפשוט לוכד את נהר הגופרית החם בשטח מסוים, מוקף צמחיה טבעית, ואז מניח לו להמשיך ולזרום. הוא יחכה לכם אחרי טיפוס תלול בכביש העולה מהעיירה. טמפרטורת המים היא סביב 50 מעלות, והם נחשבים יעילים לטיפול בכוויות, צלקות, כאבים ועוד. מחיר התענוג: 600 ין למבוגר.
בתוך הבריכות, מחיצה מפרידה בין אזור הנשים לאזור הגברים (שחשדתי שהוא גדול יותר). הנשים שהיו שם דיברו וצחקו בקולי קולות, שונה מאוד ממה שנהוג לזהות איתן. הרחצה היא בעירום ולכן הצילום אסור, אבל הנה טעימה ממה שמחכה לכם שם.
בפוסט הבא – פסטיבל משוגע על הים, והעיר ההיסטורית שנותנת פייט שקט ומרהיב לקיוטו. חכו ותראו!
