TMB - סיפור מסע - יום 7

מ- La Fouly ל- Gite-Auberge Bon Abri (ב- Champex D'en Haut)
מרחק: כ- 17 ק"מ

זמן (כולל הפסקה ארוכה מאוד): כ- 6 שעות

מדינה: שווייץ

יום שישי, ה- 2 ליולי, 2010.

ארוחת הבוקר ב- Hotel Edelweiss שב- La Fouly מוגשת רק החל מ- 7:30 בבוקר. אבל אני לא ממהרת. הזמנתי מקום ב- Gite Bon Abri (עליו שמעתי המלצות רבות) שנמצא כ- 30 דקות הליכה מ- Champex ובזאת הבטחתי לעצמי יום קצר וקל.

למרות שזה נחשב לקטע הפחות מרשים בטרק, אני מצפה ליום הזה -; בעיקר לגיוון שההליכה בעמק מציעה אחרי שישה ימי הליכה בהרים.

העיירה המקסימה Praz De Fort בעמק Val Ferret השוויצרי

ב- 8:30 בבוקר יצאתי סוף-סוף לדרך כשאני מלווה בחואן. חואן הוא גבר ספרדי מהקנאריים. הוא עובד כאדמיניסטראטור בבית כלא מקומי והוא המנהיג ה"בלתי מעורער" של הקבוצה שאיתה הוא הולך (שכוללת את אשתו, אחיו ועוד שני זוגות חברים). התחלנו לפטפט אתמול בערב בחדר ה- lounge של המלון -; כשזיהיתי שהם ספרדים "ניצלתי" הפוגה בשיחה, שהתנהלה כמובן בספרדית, כדי להתעניין בהתקדמות של ספרד במונדיאל ומאז אנחנו "חברים" (אכן ספורט מגשר על פערים -; זה בדוק!). הבוקר יצאתי לדרך פחות או יותר איתם אבל די מהר התחלתי לפתוח פער וחואן, שהיה היחיד שעמד בקצב, שאל אם הוא יכול ללכת קצת איתי (כששאלתי מה לגבי יתר חברי הקבוצה שלו, שהשתרכו מאחור, הוא הסביר ש"אמר לאחיו להוביל אותם"). אחרי קצת "פטפוטי סרק" על ספורט וטיולים הוא שאל בנימוס אם הוא יכול "לשאול אותי כמה שאלות על ישראל". בחצי השעה הקרובה הוא שאל די הרבה שאלות ואני ניסיתי לספק תשובות. שיחה שכזו יכולה להיות די לא נעימה ואותי זה בד"כ מאוד-מאוד מתיש. אבל הרגשתי שמדובר באדם שמתעניין באמת, רוצה ללמוד ולהבין ואין בו שמץ של ביקורת (כלפי איזשהו צד).

בסופו של דבר נפרדנו בחיבוקים ונשיקות (כמו שקורה לי בד"כ בטרק הזה עם ספרדים) ושתי תקוות משותפות: האחת שנפגש שוב מתישהו בהמשך הדרך והשנייה שנזכה לחיות בישראל בשלום. התקווה הראשונה לא התגשמה לצערי לבסוף ולגבי השנייה...

נשארתי לבד על השביל, צועדת ביער נינוחה ושקועה במחשבות. פרט לקטע קצר חשוף מאוד מעל מדרון (אל דאגה, השביל לא מדי צר ובצלע ההר מעוגן כבל מתכת בו ניתן להיאחז), השביל היום לא מצריך הרבה תשומת לב. הוא מתון (כ- 2/3 מהדרך -; ירידה מתונה, 1/3 אחרון -; עלייה לא תלולה) ונוח, כולל קטעי הליכה רבים ביער ופה ושם לאורך כביש. הנופים הרבה פחות יפים, באופן כללי, מכל הקטעים האחרים ב- TMB והוא הרבה יותר קל. פרט לעיירות (גם הן לא תוססות ממש...) לא פגשתי כמעט אנשים לאורך כל היום.

ברז מים ברחוב העיירה Praz de Fort

שני שיאים בולטים היו בכל זאת בקטע הזה:

השיא האחד -; הביקור בעיירה Praz de Fort (גובה: 1151מ'). בערך באמצע הדרך) שמצאה חן בעיני מאוד. העיירה היא שילוב מעניין של ישן וחדש. יש בה בתי עץ חדשים, מודרניים ומטופחים (המאפיינים כ"כ בתים בעיירות חקלאיות בשווייץ) וגם סמטאות ישנות וצרות ובהן אסמי עץ מתפוררים כמעט ובתי אבן. בהרבה מהגינות מטפחים התושבים, פרט לערוגות מלאות שפע מעורר קנאה של פרחים צבעוניים, גם גינות ירק קטנות ומדוגמות (חסה, כרוב, עגבניות...).

השיא השני -; Lake Champex (גובה: 1466מ').

עיירת הנופש Champex

בשעה 12:20 בערך, הגחתי מהיער לקצהו הדרומי של האגם.

העיירה Champex (יותר resort נופש למעשה) יפה,שליווה ומנומנמת לחלוטין בשעת צהריים שמשי וחם שכזה. האגם ירוק ויפיפה, מבהיק בשמש ומתנודד בנועם ברוח הקלילה, ומסביבו הנוף כולו -; הרים, עמק, יער -; ירוק לגמרי.

היעד שלי ליום זה נמצא רק כ- 30 דקות הליכה מכאן ואני לא מוצאת סיבה למהר. אני מבלה כשעה וחצי במנוחה ושיטוטים מסביב לאגם (אפשר לטבול רגליים!), כולל גם ישיבה ארוכה בבית קפה ששולחנותיו נושקים כמעט למים. מי שיש לו זמן, כדאי שיחפש לו פינה שקטה, נידחת יותר באגם -; מרוחקת מהכביש הצמוד לו בצידו המזרחי (פינות כאלו מצאתי בשפע בקצה הצפוני). פינוק אמיתי (ואני עוד אספר בוודאי, כשאחזור הביתה, כמה קשה עבדתי בטרק הזה...).

אגם Champex הירקרק

בסביבות 14:00אני מחליטה סוף-סוף להמשיך בדרך ומתחילה לצעוד לאורך הכביש הראשי של העיירה (שגם בשעה זו, כשהחנויות כבר פתוחות אחרי הפסקת הצהריים, היא מנומנמת למדי -; עוד לא ממש שיא העונה כנראה), משאירה את האגם מאחורי.

ההליכה מ- Champex ל- Champex D'en Haut היא קלה ולא רבת עניין במיוחד (תחילה לאורך הכביש ולבסוף לאורך שביל אפר. בפיצול של ה- TMB, מיד אחרי הירידה מהכביש הסלול, יש לעקוב אחרי השילוט לכיוון Alp Bovine או לחפש את שלטי האכסניה עצמה).

Champex D'en Haut (בגובה: 1440מ'; כ- 30 דקות הליכה מהאגם) היא לא יותר מאסופת בתים חמודים ביער.

על Gite Bon Abri קראתי המלצות רבות וחמות במיוחד עוד לפני הטרק (ויש להם גם אתר אינטרנט מזמין: http://www.gite-bon-abri.com/). התקשרתי לאכסניה בערב הקודם והזמנתי לי מקום ב- dormitory (יש כל מיני סוגים של חדרים).

כבר בשביל הגישה המוביל מה- TMB לאכסניה המקום התחיל למצוא חן בעיני. מגיעים לאכסניה מאחור -; בעקבות השילוט נפרדים מהשביל ונכנסים לתוך היער. אחרי כמה צעדים, חוצים נחל חמוד ו... נכנסים לחצר האחורית המקסימה והמושקעת של ה- Bon Abri. יש כאן צמד חמורים, חומים-כהים וקטנטנים, ושני חתולים שמנמנים ומפונקים. יש לול תרנגולות ופינת משחק לילדים (עם נדנדות וסולמות ומגלשה וארגז חול) ואוהל טיפי אינדיאני. יש המון ספסלים, שולחנות פיקניק ויופי של פרחים.

בהתאם לרושם החיצוני, פנים האכסניה נעים, נוח ומושקע, האווירה מסבירת פנים וארוחת הערב מצוינת (אחת הטובות שהיו לי בכל הטרק).

בקיצור, אני מצטרפת בחום להמלצות (67 פרנק שוויצרי, חצי פנסיון; שימו לב שהלינה ב- Champex יקרה בהשוואה ליתר הטרק).

בחצר המקסימה של Gite Bon Abri

אחרי יום שמשי וצלול לחלוטין, מעט אחרי שהתמקמתי באכסניה החלו השמים להאפיר. אחרי מקלחת וכביסה, הספקתי עוד ליהנות מרביצה קצרה בחצר הנפלאה של האכסניה כשאני בוחנת את המפה, מעיינת במדריך וכותבת. כעבור זמן מה התחיל לרדת גשם וברחתי פנימה.

יש ב- Bon Abri פינות קריאה (ובהן ערימות ספרי אומנות, טיולים וכו') וחדר אוכל/בר יפה עם חלונות גדולים שנעים מאוד לשבת בו. קיבלתי הסבר מעניין (בליווי תמונות) על השימוש שהמקומיים עושים בחמורים החמודים כנושאי הציוד בטיולים רגליים בהרים והתוודעתי ליתר האורחים (האכסניה הייתה 3/4 ריקה).

Dorm בעליית הגג, Gite Bon Abri

 בזמן ארוחת הערב, בעודי סועדת בחברת יתר דיירי ה- dorm- זוג יפנים מבוגרים מעט (דוברי אנגלית טובה!), זוג בלגי שפגשתי כבר מספר פעמים (מתקשים לתקשר באנגלית עם היתר) ושתי נשים קנדיות, אני נזכרת פתאום שהיום יום שישי! לרגע עוברת בי צמרמורת. אני חושבת על המשפחה שלי, בעיקר על אחייני החמודים, שבוודאי מסבים עכשיו לארוחת ערב שישי המסורתית בבית הוריי...