לפני שתתחילו את היום החמישי אתם מוזמנים גם לקרוא את יום 4
כיוון שאנחנו חוזרים לכאן הלילה, אין סיבה לקום מוקדם מידי, אפשר להתפנק עוד קצת ב"אוהל". אנחנו קמים לעוד בוקר יפה ואוכלים ארוחת בוקר מול נוף מדהים של אגם מניירה ועשרות חזירי בר, זברות וג'ירפות. מי צריך פארקים? יוצאים לעוד יום בטרנגירי. עם המון פילים, ג'ירפות וציפורים מרהיבות בצבעים מטורפים. זה בוקר עם פילים בלי סוף. הפסקנו לספור אחרי 50,אבל לדעתי בבוקר הזה בלבד ראינו יותר ממאתיים פילים.
עוצרים לצהריים באתר הפיקניק. יש כאן המון קופי Vervet, נכון, אלה עם הביצים הכחולות. הם מפחדים פחד מוות מהמקומיים, ולא מתקרבים לאף שולחן שיש לידו מקומי. אנחנו, ה- Mzungu ממש לא מזיזים להם. לידנו יש שולחן של לבנים, אחד הקופים מתקרב לשולחן ובקציצה קלילה גונב שקית עם אוכל ונמלט, לא בגלל הלבנים אלא בגלל הנהג שלהם שמתקרב בריצה עם אבן גדולה ביד. אני מרים אבן, ליתר ביטחון, אולי זה לא צבע העור שמפחיד אותם. אחרי הצהריים אנחנו עוצרים לבלות עם עוד עדר פילים. אני לא יודע מה דעתכם על פילים, אבל לדעתי זו החיה הכי מקסימה בעולם, ואני יכול לשבת שעות ולהתבונן בהם. אזעקת אריות מקפיצה אותנו מהפסקת הפילים לדהרה קצרה. משפחת אריות מנמנמת מתחת לעץ שיטה גדולים. אמא ואבא וארבעה גורים. מפעם לפעם אחד מהם משנה תנוחה לקול הצקצוקים של עשרות המצלמות שמסביב. שני עצי שיטה ימינה אנחנו מבחינים בשתי לביאות בוגרות, ממש ליד השביל. אנחנו תופסים מקום טוב לידם ומבלים שעה קלה בהתפעלות. הן יפהפיות.
השעה כבר חמש, והיום אנחנו לא משחקים עם המזל. מכוונים את היציאה לשש. בדרך החוצה אנחנו מספיקים לראות עוד לביאה בודרת ליד הנהר, זברות, גנו ואימפאלות בהמונים. גם הרבה ג'ירפות וציפורים יפות, כמו ה”רולר לילכי” הזה.
אנחנו מסתובבים (עם הרכב כמובן) מסביבה לעץ כדי למצוא זווית צילום טובה של הבאבט שעומדת עליו. זאת ציפור מדהימה בצבעים של אדום וצהוב. אנחנו מצליחים לצלם דיק דיק ממש מקרוב, תל טרמיטים שעליו משפחת נימיות ננסיות עם גורים ונפרדים מהפארק. טרנגירי הוא בלי ספק הפארק האהוב עלינו. גדול, אבל לא מידי. המון חיות ועצי באובב וכמובן מאות פילים. מה צריך יותר? בדרך ללודג' אנחנו עוצרים בחנות של שתי נשות מסאי ותורמים את חלקנו לכלכלת הנשים הטנזניות ברכישה של כל מיני צמידים וכלים עשויים חרוזים קטנטנים. זו ממש תרומה לקהילה. אנחנו מצטלמים איתן ונפרדים לקולות הצהלולים שלהן. כנראה עשינו משהו טוב. חזרה ל"אוהל" במרמבוי. ממש בחצר האוהל שלנו מסתובבת אימפלה ומלחכת עשב. פסטוראלי, אמרנו? עוד יום מהמם עבר על כוחותינו בטנזניה.
