אחרי ארוחת בוקר ברמה אירופאית פלוס, עם מזנון עשיר, מיצי פירות, מאפים טריים וטבח שמכין חביתות לפי דרישה, אנחנו יוצאים לדרך. בחיים לא חשבנו שניתקל בכזו רמה של מלונות באפריקה, בטח לא במדינה קטנה וצנועה כמו רואנדה. הפתעה.
יש לנו היום נסיעה ארוכה, כי אנחנו אמורים להגיע לפארק הרי הגעש שנמצא בצפון מערב רואנדה. הדרך יפהפיה, חקלאות קטנה במיטבה – קני סוכר, אורז, תירס, ירקות ופירות מכל סוג אפשרי. זה גן עדן לגידול פירות וירקות. אנחנו עוצרים לצלם את הנוף מפעם לפעם, ומתיישבים להפסקת קפה על הנוף עם הגזייה של רבי חיים. הרי חייבים לנצל את הגז שהרבי הביא מקניה (או אוגנדה). המון מקומיים עוצרים להביט ב"אוו-זונגו" – לבנים בלשון המקומית – שעצרו לשתות קפה באמצע הדרך. זה כנראה לא מאוד מקובל.
ממשיכים מערבה לאורך הכביש המתפתל בין ההרים. עוצרים בעוד שוק ירקות מקומי, וחולפים על פני שדות של תה, תפ״א, בטטה, קסאבה, אננס והרבה אקליפטוס שמגדלים כאן למטרת יצור פחמים להסקה. למרות שיש חשמל כמעט בכל בית ברואנדה, אמיל מסביר לנו שהבישול והחימום עדיין נעשים על פחמים כי מחיר החשמל גבוה מידי לרוב הכפריים.
אנחנו עוצרים לארוחת צהריים זריזה בבית קפה קטן בשם קרמה Crema במוסנזה, העיר השנייה בגודלה ברואנדה, עם כ-150,000 תושבים. העיר מופיעה במפות גם כ- Ruhengeri, ואמיל מסביר שכמעט לכל מקום ברואנדה יש שני שמות, השם המקורי (מוסנזה במקרה שלנו) ושם חדש שניתן לכל מקום לאחר רצח העם, כשרואנדה המציאה את עצמה מחדש (רוהנגרי).
אחרי ארוחת הצהריים אנחנו יוצאים לשייט קצר על אגם רוהונדו, אחד משני האגמים התאומים. ההפלגה על האגם השקט מאפשרת לראות את כל חמשת הרי הגעש היוצרים את פארק הרי הגעש (Volcanos National Park) הידוע כביתה של הגורילה ההררית, ומשתרע על פני מטח עצום של שלוש מדינות – רואנדה, אוגנדה והרפובליקה הדמוקרטית של קונגו.
אנחנו שטים על האגם עד לאחד האיים הקטנים הנמצאים במרכזו. כאן אנחנו יוצאים לטיפוס לפסגת האי ממנה רואים את הנוף, בלוויית כל תושבי האי. כל הכפר רודף אחרינו ומבקש כסף. הם למדו כנראה שהלבנים מחלקים כסף, אז כולם בעיקבותנו, לפנינו ומצדדינו, רוקדים, שרים ומבקשים נדבות. אירוע לא קל (לפחות לנו) שמסתיים במפח נפש לכולם – אנחנו מעצם האירוע והכפריים מהעובדה שלא חולק שם כסף. אנחנו ננסה להסביר להדר (מארגנת הטיול שלנו) שלא זה מה שאנחנו מחפשים כאן. ובנוסף, עקב מזג האוויר הערפילי, ראינו רק שלושה מחמשת הרי הגעש.
ממשיכים לקיניגי, עיירה קטנה בשולי הפארק, מכאן יוצאים הסיורים לתוך הפארק – סיור הגורילות (1,500$), סיור הקופים הזהובים וטיולי יום לפסגות הרי הגעש, שאחד מהם בגובה 4,500 מטר. אנחנו בחרנו בסיור הקופים הזהובים, כי לשלם 1,500 דולר כדי להיות שעה עם משפחת גורילות נראה לנו מוגזם.
המלון שלנו להלילה הוא Ingagi Park View Lodge (אינגגי = גורילה בקיניארואנדה) ומטורף לא מגדיר את זה. שמונה וילות פזורות בגן יפהפה עם נוף של הרי הגעש מכל כיוון. כל הצוות עומד בשורה בכניסה למלון ומחכה לקבל את פנינו (נשאר כאן משהו מהקולוניאליזם). אנחנו שודרגנו לסוויטות שעולות 2,000$ ללילה (כל אחת) כי למזלנו הן ריקות הלילה והמנהלת החליטה לפנק אותנו. אנחנו מקבלים וילה עצומה על ראש הגבעה, עם נוף הרי געש מכל כיוון. יש כאן סלון עצום ושני חדרי שינה ענקיים. בכל חדר יש אח מבוערת (אנחנו בגובה 2,200 מטר, אז ממש קריר) ובקבורים חמים במיטות. מדהים. אפשר להתרגל לזה.
אנחנו מנצלים את שירותי החדר, ומסיימים את היום בארוחת ערב מעולה במסעדה של המלון.
סיום הולם ליום כיף
