כל כך הרבה ציפיות ומשאבים אנחנו שמים בתוך תרמיל הנסיעות שלנו. אנחנו יודעים גם שברגע ההמראה, נרשם לנו גם רגע הנחיתה חזרה בבן גוריון. איך נוודא שכשנחזור, מעבר לקניות ולמוצרי דיוטי פרי, מעבר ללייקים בפייסבוק וזכרונות נמחקים, מעבר לצער שהטיול נגמר ולחלום על הטיול הבא, תהיה לנסיעה השפעה מתמשכת על חווית היום יום שלנו?
״נשכח מאיפה באנו לשלושה ימים״ שר יהודה פוליקר. הוא מספר בהופעה שהשיר על שלושה ימים בניו יורק נכתב אחרי שהצליח להתגבר על הרתיעה מהטיסה הארוכה ומהשוטטות בעיר הסואנת. הוא בחר להתגבר על הרתיעה הזו משום שהבין שאין מצב שהוא יסיים את החיים האלו בלי להיות בניו יורק. השיר כולו מתאר את עומק החוויה שעבר פוליקר בניו יורק ועוזר לנו להבין את המשמעות של החיבור בין שוטטות בעולם החיצון לבין גילוי שבילי הנפש. קחו את השיר הזה איתכם לנסיעתכם הקרובה ותנו לו להתנגן לכם בראש בשביל להזכיר ולאפשר לכם לחוות חוויה עמוקה ורב מימדית של הנסיעה באשר תסעו. זכרו שביחד עם גילוי ושינוי, יש גם השלמה. מסע הוא זמן טוב להשלים עם:
״קלישאות שאף פעם לא נשבור״
״ימים שנמחקו ולעולם לא נחזיר״
״ רכבת שפיספסתי״
קחו לעצמכם משימה. בנסיעה הבאה כתבו או צלמו את הדברים שאתם מוכנים להשלים אתם. אל תחליטו מראש : ׳אני הולך להשלים עם׳ פשוט תוודאו שהשאלה הפתוחה : ׳אני משלים עם העובדה ש:…׳ תישאר באוויר. ואז, בלילה של נדודי שינה טרופי ג׳ט לג, בבוקר שטוף שמש בבית הקפה שבפינה, בנסיעה הארוכה באוטו או ברכבת, בטיסה, מול נוף עוצר נשימה או בכניסה לחדר מוטל מבודד שחזיתו מוארת בניאון אדום, כשיעלו הדברים שאתם מוכנים להשלים איתם, פשוט כתבו אותם על נייר או צלמו אותם אם אתם מוצאים להם ביטוי ויזאולי. אפשר לחזק את ההשלמה עם מזכרת, חוויה ואפילו קעקוע ובלבד שתרגישו גם בגוף, וגם בתודעה שאתם שם. אתם יכולים גם לפרסם פוסט משמעותי בפייסבוק שמעגן את ההשלמה ואת החוויה והופך את החברים שלכם לשותפים גם במסע המנטאלי שאתם עוברים.
עכשיו, אפשרו לעצמכם לאמר : ״נשכח מאיפה באנו לשלושה ימים, מכל מה שפחדנו שם כל החיים.״ תרגול מיינדפולנס על הדרך יכול לעזור:
- תשומת לב מלאה לחווית הטיול. כשאתם ברחוב הניו יורקי או בכל רחוב אחר, שימו לב לכל הפרטים, בכל החושים. עמדו בפינת הרחוב. תארו לעצמכם בפירוט ובמילים מה אתם רואים. מה אתם שומעים. איזה ריחות עולים לכם באף? איזה תחושות יש לכם בעור? חם לכם? קר לכם? אם אתם מריחים ריח של אוכל, איזה טעם עולה לכם בפה? איזה רגשות עולים בכם? אם המקום נעים לכם, איפה ואיך אתם מרגישים את זה בגוף? אם המקום לא נעים, מוזר, משונה לכם, באיזה מקום אתם מרגישים את זה בגוף?
״ אף אחד ביננו לא יפריד ״ כותב יהודה פוליקר. בשביל שזה יקרה, תהיו חלק מהחוויה בכל החושים, בגוף ברגשות ובמחשבות. כל מה שלא קשור, דמיינו כאילו השארתם אותו באיזה מגירה בארון.
- תשומת לב למחשבות. מחשבות ודאגות מהעבר עוברות איתנו את ביקורת הדרכונים. גם מחשבות ודאגות על העתיד מצליחים להתגנב לטיסה וללוות אותנו. אבל בשבילם לא הקדשנו זמן וכסף ויצאנו לטיול. שימו לב מתי אתם נתפסים במחשבות שלא קשורות ״לשדות של חופש״ שנסעתם אליהם. לא יעזור אם תיסעו ל״שדות של חופש״, בין אם זה הודו, אוסטרליה, ניו יורק או מיקונוס וכל מחשבות הדאגה והפחד ילוו אתכם. כאשר אתם נתפסים במחשבה כזו, תנו לה תווית: ״דאגה״ או ״פחד״ ואז תנו לה לחלוף כמו מונית צהובה בשדרה החמישית.
- אחרי שני תרגולי המיינדפולנס הנ״ל, נתחיל להרגיש חוויות שלא הרגשנו בעבר. יתחילו להופיע רגעים בהם נרגיש מסונכרנים עם מה שקורה, לא רוצים ללכת משום מקום לשום מקום, שלווים ומאושרים. להיות במקום בו אנחנו מגיעים לתחושת הרמוניה ושלווה מלאה זו בעיני אחת החוויות השוות ביותר של טיולים. כאשר הגעתם לחוויה הזו, תנו לה את הזמן. אל תמהרו להיכנע ללוח הזמנים. כמו בועת סבון יפה שהצלחתם לנפח, תנו לה להיות באוויר. שימו לב לתחושת השחרור, האושר, השלווה והשקט שאתם חשים. שימו לב גם לעובדה שכמו בועת הסבון שמשקפת את האור והדברים שסביבה, גם התודעה שלכם היא עכשיו צלולה וכל מה שמגיע אליה גם חולף ולא נדבק בה. גם הדאגות והמחשבות. שבו או עמדו בעיניים פקוחות או עצומות ופשוט שימו לב לפלא.
- כשהבועה תיעלם, הנציחו את החוויה בכל האמצעים העומדים לרשותכם. כתבו את הרגשתכם ותובנות שעולות לכם, צלמו את המקום בו אתם נמצאים תוך שאתם מחפשים לבטא בצילום את החוויה שחוויתם (גם תמונה של מגדל אייפל יכולה לרגש אם נראה דרכה את החוויה שלכם) , תרשמו איך תוכלו להינות מחוויה כזו בחיי היום יום, מה היה שם שתוכלו לתרגל ולקחת בחיי היום יום. ברגע שחווינו חוויה של מיינדפולנס, של אושר ללא גבולות, וברגע שתיעדנו אותה בכתיבה, בצילום, בתשומת לה לגוף, רגשות ומחשבות, תת המודע ידע לעזור לנו לחוות חוויות כאלו בתדירות רבה יותר.
***
החכם הסיני לאו דז׳ה כתב בספרו הידוע טאו טה צ׳ינג שבשביל כל זה, לא צריך לצאת מהבית. מן הסתם הוא צודק. אנשים אימנו את התודעה שלהם גם בהיותם אסירים ופיתחו תחושת חופש העומדת בפני עצמה.
אנחנו מחפשים את דרך האמצע. הדרך שבה אנחנו מבינים שלא נשנה את כל מה שהיינו רוצים לשנות בחיים שלנו ושנסיעה טובה לחו״ל היא אמצעי להנות, להשתחרר, להתחבר לבני הזוג, המשפחה והחברים, להרגע, לטעון את המצברים. אבל, הפתעה! התודעה שלנו גם באה וחוזרת איתנו. אם לא נכיר אותה ונדע לעבוד איתה, היא יכולה לפגוע בהנעת הטיול. אם ניישם כמה תרגילים פשוטים כמו אלו שנתתי כאן, גם נהנה יותר מהטיול וגם נאפשר לו, דרך אימון התודעה, להיטיב את חיינו גם אחרי שעברנו במסלול הירוק בעמדת המכס בבן גוריון.
פוסט זה נכתב בהשראת השיר ״שלושה ימים״ של יהודה פוליקר ויעקב גלעד ובהערצה רבה לגילוי הלב והכישרון שלו. הציטוטים בפוסט הם מתוך השיר*
