קישור: היום השישי – רבע טרק ל-Gletcherschlucht וביקור אצל הרופא
אחרי שהתאוששנו מהיום הקודם, החלטנו שלא מוותרים על טרק, אבל נעשה פעילות שלא תדרוש מאמץ ניכר. החלטתי במהירות על הליכה ממנליכן לקליינה שיידג, כשהפעם ניקח טיולון לגילי, ורק מנשא אחד, למיקה, במידת הצורך.
נסיעה של 3 דק' הובילה אותנו ל-Grindelwald Grund, ממנו יוצא הרכבל למנליכן. הגענו למגרש חניה ענקי שכבר היה מלא למדי. יש מכונות לתשלום עבור חנייה, כשהתשלום עד שעה 14:00, ולאחר מכן החניה חופשית. כדאי לא להתחכם עם השווייצרים, כשחזרנו ראיתי כמה נהגים עצבניים עם דו”ח על המגבים.
הרכבל ארוך מאד, בערך 20 דקות או יותר והוא איטי להחריד. עלינו ביום חם וכמעט התבשלנו בפנים. באוסטריה או צרפת כבר מזמן היו משדרגים אותו לרכבל מודרני. חבל, אבל הנוף מפצה על האיטיות. הגענו למנליכן ולמעלה היתה חגיגה – פארק שעשועים לילדים, עם כל מני מתקנים – מזרון מתנפח לקפיצות, נדנדות, קרוסלה, חבלים ועוד ועוד. עשרות ילדים בכל הגילאים משתוללים בפארק ונהנים מכל דקה.
למרות שרציתי להתחיל לטייל, לא ראיתי טעם להפציר בילדים לזוז משם. מה עוד שבמסעדה שצמודה לפארק נגנה תזמורת שווייצרית טיפוסית live music והנעימה את זמננו. המסעדות היו שוקקות חיים, הבירה זרמה כמים, השמש ליטפה את עורפנו, והפרות רבצו בכל מקום, מגרשות את הזבובים בזנבן.
כמובן, יוצאים מכאן מסלולי הליכה רבים. התחלנו לנוע בשביל שנקרא Panorama Weg. לפני שעלינו לרכבל רציתי לוודא עם הקופאית אם אפשר להתנייד עם טיולון, והיא אמרה שמי שרגיל לטייל עם עגלה בשביל חצץ לא ייתקל בקשיים מיוחדים, למעט מספר מדרגות. ובכן, יש כמה קטעים כאלה של עלייה או סתם שביל חצץ או אבנים, אבל כולם שמחו תמיד להושיט עזרה, ולמעשה זה לא קשה במיוחד. כדאי לבוא עם עגלה שיש לה גלגלים או צמיגים טובים, לא משהו מפלסטיק, כמו שלנו…
המסלול לקח לנו בערך שעה וחצי, במהלכו מלוות אותך הפסגות המושלגות של האייגר, המונך והיונגפראו. בסך הכל לא נפלתי מהמסלול הזה ביחס למקומות אחרים שהספקנו להיות בהם, ולא הייתי רץ לעשות אותו שוב. מגניב, נחמד – בהחלט. לא מעבר.
כחמש דקות לפני קליינה שיידג, שמלאה כמובן במסעדות, ובה נמצאת תחנת הרכבת לחזרה לגרינדלוולד, נמצאת מסעדה שנקראת Restaurant Grindelwaldblick. החלטנו לעצור שם לצהריים מאוחרת, בין היתר בשל נקודת תצפית יפה מעץ שמהווה גראנד פינאלה למסלולון הזה וגם כי הילדים כבר נראו מורעבים. בסך הכל מומלץ ביותר. הזמנו ארוחת ילדים כפולה והילדים טעמו מהג'אנק הרגיל שנותנים לילדים – נגיסי עוף וצ'יפס.
בכלל, התחלתי להרהר בזה שכל פעם שאומרים ארוחת ילדים, מדובר בשניצלונים וצ'יפס או ואריאציה דומה. כך היה גם כשהזמנתי ארוחת ילדים לטיסה. ילדים הם כנראה פח האשפה של המסעדות, לא רק בשווייץ אלא בכל מקום. אז ג'יימי אוליבר עוד לא הגיע להציל את ילדי שווייץ…
תפסנו את הרכבת כמה דקות לפני היציאה, וירדנו איתה בדרך מייגעת לגרינדלוולד. זה לוקח בסביבות 40 דק' והרכבת עוצרת בתחנה או שתיים בדרך. אין מזגן וביום חם זה די נורא. לנוף כבר התרגלתי.
לקחנו את האוטו ממגרש החניה בסביבות 17:00 או קצת אחרי. זו בדיוק השעה שבה עשרות מצנחי רחיפה, Paragliding, מתחילים לנחות במאסות יפות במגרש דשא לא גדול, במרכז גרינדלוולד. עשינו הפסקה של שעה כדי להתבונן בהם נוחתים בזה אחר זה, אחרי שבילו כ-15 או 20 דקות באוויר בחוויה אדירה ללא ספק. הצטערתי קצת שאני פחדן מדי בשביל לקפוץ מצוק עם חתיכת בד שמחוברת לכמה חוטים, ושלא ברור לי מי האחרון שקיפל אותה.
הילדים התלהבו, ונהנו מאד לראות את החבר'ה נוחתים מן השמיים ברכות, או על הישבן…
חזרנו מרוצים לבקתה המגניבה שלנו רק כדי להמשיך לצפות בשלווה בצנחנים, על ארוחת ערב למופת שערכנו על שולחן בחוץ, מתחת לשמיים התכולים ולשלווה הסטואית של גרינדלוולד. סטואית, כן. מחר עוד טרק אחד וחוזרים לישראל. לפחות הטיסה רק ב-23:00, יש לנו את כל מחר לבלות, ואיזה יום זה היה!
