פסטיבלים, חגים ופולקלור מקומי בצ'אנג מאי

הנזירים התאילנדים אינם עובדים ולכן הדרך היחידה שלהם להתקיים היא לקבל מזון מהתושבים. הם יוצאים בהמוניהם בתהלוכה מהמקדש מידי בוקר בשעות 06:00-07:00 וצועדים יחפים, כשהם עטופים בגלימתם וצובעים את רחובות העיר צ'אנג מאי בכתום כשבידם קערה ריקה, שבה מניחים התושבים את המזון עבורם. מתן המזון לנזירים נחשב למצווה שבגינה זוכים בברכה מהנזיר. 

האוכל שהנזירים אוספים מספיק להם עד הצהריים ומהצהריים ועד סוף היום הם רק שותים. התושבים קונים את האוכל בדוכנים רבים לצד הדרך. בדרך כלל זה יהיה תערובת של ירקות, מנת אורז או נודלס וחבילה קטנה של עוגיות. לאחר מכן, ניגשים אל הנזירים, נעמדים מולם ומניחים את מוצרי המזון בקערה, מכופפים את הברכיים ומצמידים את כפות הידיים זו לזו. הנזיר מנוע מלהגיד תודה מכיוון שמדובר במצווה. הוא ישא תפילה חרישית שתשמע כמו שירה שקטה ומונוטונית שנמשכת מספר שניות וימשיך לדרכו. מדובר בחוויה מרתקת לילדים והורים כאחד.

פעם בשנה, ממש כמו חג, נערך ברחובות העיר צ'יאנג מאי פסטיבל הפרחים המסורתי.
 הפסטיבל מתקיים בסוף השבוע (שישי – ראשון) הראשון של חודש פברואר.
 לפסטיבל מס' אירועים במס' מוקדים בעיר צ'יאנג מאי, עליהם כדאי לברר במלון/אכסנייה בהם שוהים, אולם שיאו היא תכלוכת פרחים ססגונית ומפוארת של עשרות עגלות מפוארות בתפארת פרחי תאילנד והעולם. התחנה האחרונה של התהלוכה היא הפארק היפה Nong Buak Hard Public Park שבאזור העיר העתיקה, שם גם יחנו העגלות והיה ניתן להתרשם מהן ביום שלמרת זאת בנוסף לדוכנים המציגים עבודות יד ושאר חפצי נוי.
 כמו בכל אירוע בתאילנד הוצבו במקום המון דוכני אוכל, משקאות, פירות, בגדים ומגוון חפצים אחרים.

מספר טיפים מהבן שלי בקשר לקורס בישול בצ'אנג מאי. שיקולים: מספר המנות, כמות האנשים בקבוצה ומחיר. הוא בחר בית ספר שמבטיח שהקבוצה לא תהיה גדולה מ-6-7 אנשים. הוא היה בקבוצה של שניים. קבוצות אחרות היו עד 13 איש. בבית ספר זה מבשלים חמש מנות. כל אחד בוחר מה שהוא רוצה לבשל.

השפית מאוד מקצועית ומאוד נחמדה. היא גם אספה אותו מהגסטהאוס. אחרי שבחרו את המנות, היא הכינה רשימת קניות והלכו יחד לשוק. בשוק היא הסבירה על שימושים שונים של מוצרים בבישול ההמקומי. בסדנה מבשלים מנה, אוכלים, ואז מבשלים את המנה הבאה ואוכלים וכן הלה - חמש מנות. המחיר היה קצת יותר יקר - אבל שווה. תהנו!

בצ'אנג מאי היה לנו יום פנוי והחלטנו לקחת נהג צמוד שיקח אותנו לאטרקציות שבסביבה. במלון שהיינו בו (אימפריאל מהפינג) ישנה בחורה בשם סופיה היושבת בלובי של המלון ונותנת שירותי הסעה. בין, היתר היא לוקחת גם לכל המפעלים בסביבה, תלוי בהתעניינות המבקש. המחירים אצלה קבועים ואין הנחות. תמורת 500 באט היא לקחה אותנו בג'יפ חדיש לכל מה שעניין אותנו בסביבה. מפעל למשי, כסף, מטריות, עץ, מקדשים שונים. הטיול שלנו ארך כ-4 שעות תלוי במידת העניין שלכם בשטח...

הגענו, 4 זוגות, 55+ לשבט ארוכות הצואר. חייבת לציין, כי בקלות ניתן לוותר על הסיור. ראשית: הכל מאד תיירותי, נותרה במקום, אם בכלל, מעט אותנטיות. בעצם הישארות המקום אתר עליה לרגל לזרים, אנחנו נותנים יד להנצחת המצב המזעזע של הילדות והנשים, שצאווריהן מוכנסים לתוך סד העינויים הזה, רק אם תופסק הנהירה התיירותית לשם, אולי התופעה האכזרית תופסק ותעלם! 

ארוחת ערב ומופע מוסיקה וריקודים בסגנון תקופת הלאנה בצ'אנג מאי. ארוחת הקאנטוק באופן מסורתי נערכה לקבלת פני מכובדים ולציון אירועים חגיגיים בממלכת לאנה, וכללה אוכל וריקודים. המקום שבו נערך המופע מרהיב: בית עץ גדול עם גגות טלסקופיים, עולים במדרגות רחבות לקומה העליונה, את הנעלים חולצים ומתישבים ליד שולחנות נמוכים על כריות. אין צורך לשבת בשיכול רגלים כי מתחת לשולחן יש שקע מלבני המיועד לרגלים.

המופע מתרחש על במה במרכז, המקושטת במטריות ניר. הארוחה שהוגשה לנו כללה מבחר מנות של מרק, מנות ירקות, עוף,טופו, אורז, ולקינוח אננס. ההגשה היתה בכלים נאים ובצורה טקסית. האוכל היה טעים ואפשר להזמין מנות צמחוניות או בשריות. המופע מתחיל בתהלוכה טקסית, שבה מביאים אורז.

ההופעה כוללת שבעה ריקודים הקשורים לפקסים ופסטיבלים בצפון: ריקוד הנרות, ריקוד עם צפורניים ארוכות, ריקוד הטווס, ריקוד התופים ועוד. להקת נגנים מנגנת בכלים מסורתיים, ובמרכז האולם הופיעו הרקדנים. ההופעה היתה מוקפדת, תלבושות יפות, מענינות, ומגוונות. במופע זה התאהבנו במוסיקה התאילנדית. האירוע מסתיים בהפרחת פנסי ניר לשמים.