קריבו KARIBU קילימנג'רו
הכל מתחיל בטלפון "... מטפסים לקילימנג'רו, אתה בא?.." מכיוון שהמציע ידוע כאדם רציני ההצעה מתקבלת ברצינות ובחיוב. קשה לומר שחלמתי על הטיפוס לקילימנג'רו כל חיי והגשמתי את החלום... אבל, אחרי שעליתי וירדתי בשלום, בהחלט-בהחלט תחושת הסיפוק עושה טוב לבנאדם.
כתבו על זה כבר קודם בפרוטרוט באתר למטייל, מומלץ לקרוא: גיורא לוין (2001), קרן טאוב (2009)
להן כמה הגיגים ואשתדל שלא לחזור על קודמי.
טיפסנו על ההר במשך 7 ימים ו 6 לילות (19-25 יולי 2010) במסלול מצ'מה Machame.
טפסנו ז"א 5 מטיילים מלווים בצוות הכולל 15 סבלים, טבח ועוזרו, מדריך ושני עוזריו, הכל כלול.
ניתן אמנם לעשות מסלול זה ב 6 ימים 5 לילות אך בחרנו להוסיף יום לשיפור ההסתגלות לגובה.
יום 1: משער מצ'מה (1,800 מטר) עולים במסלול שעולה ביער גשם לגובה 3,000 מטר עד Machame hut. המילה "hut" כוונתה לשם המחנה ולא למקום השינה. הלינה נעשית במסלול זה באוהלים.
יום 2: המסלול עולה קצת יותר בתלילות מאשר ביום הראשון בין עצי חורש דליל וצמחיית סאוונה ומסתיים בגובה 3,800 מטר ב Shira hut.
יום 3: את היום הזה הוספנו לצורך ההתאקלמות. הליכה ברמה הררית Shira plateau ולינה בגובה 4,020 מטר ב Karanga hut.
יום 4: עלייה לכיוון מגדל הלבה (Lava tower) שנמצא בגובה 4,600 מטר וירידה חזרה לגובה 3,900 מטר לשינה במחנה Baranku . הדרך עוברת בין צמחייה מעניינת של קקטוסים ופרחים שלא נראו בגבהים הנמוכים.
יום 5: עלייה בסביבה סלעית מדברית, כמעט ללא צמחייה לגובה 4,600 מטר, עד למחנה Barafu. זו התחנה האחרונה לפני הטיפוס לפסגה.
יום 6, יום הפסגה: מתחיל בחצות הלילה, כשהאיטיים אפילו מתחילים קודם לכן. נפל מזלנו להגיע ליום החגיגי הזה באור ירח מלא ואור קסום שמוחזר מהקרחון שבפסגה. במבט אחורה למורד רואים נחש ארוך של אורות ונצנוצים של פנסי ההולכים. האוויר קרררר והמים קופאים בצינור של השלוקר, המאמץ הולך ועולה עם העלייה (ושאף אחד לא יספר לכם שזה קל!). לסטלה פויינט (כ 5,700 מטר) הגענו מתנשפים ועל טיפות האנרגיה האחרונות עם תחילת השחר. משם, עוד מאמץ קטן של כחצי שעה ועליה לגובה 5,895 מטר לפסגת Uhuru. נוף פסגות נשקף מהפסגה על הקרחון וההרים מסביב. היה שווה את המאמץ. מוצאים את המצלמה שהייתה חבוייה בין השכבות הטרמיות מצלמים ומצטלמים למען הדורות הבאים. הדרך חזרה נעשית רובה בריצת דמויית סקי במדרונות של דרדרת הלבה ונמשכת כ-שעה וחצי עד ל Barafu. לאחר התאוששות במחנה, אורזים וממשיכים לרדת לכיוון Mweke hut ללילה אחרון על ההר בגובה 3,100 מטר. לאורך כל הירידה עוברים במהירות את כל חבורות הצומח שראינו מתחלפות אחת ליום בשלבי העלייה על ההר.
יום 7: חוזרים דרך החורש הדליל שהופך ליער גשם עסיסי חזרה עד ליציאה מהמסלול ורישום בספר בסוכת הפקחים ב Mweke gate ואפילו תעודה קיבלנו.
כמה זה עולה לאדם: טיסה באתיופיאן כ 1,400$, דמי כניסה לשמורת הקילימנג'רו כ 120$ ליום, ל7 ימים כ 850$. עוד כ 1,000$ לחברה המספקת את הצוות המלווה והכלכלה, ו 3 לילות מלון לפני ואחרי הטרק. הוסיפו טיפ לצוות והגענו ל 2,000$.
סיכום (ביניים): טיסה וטרק כ 3,400$, עוד כמה מזכרות והגענו ל 3,500$ לאדם.
מכיוון שאנחנו כבר בטנזניה, לא נעשה איזה ספארי קטן?? 4 ימים 4 לילות כ 1,100$
החברה דרכה ביצענו את הטרק והספארי KAMAKURA היתה בסדר גמור.
מדריך הטרק, ג'וסטה, היה טוב. להתקשרות ישירה (הבטיח מחיר טוב)
כמה טיפים לקילימנג'רו:
* לא לחסוך בימי הסתגלות: זה ממילא עולה כל כך הרבה. למרות שניתן לטפס במסלול מצ'מה ב6 ימים הוספנו יום להסתגלות.
* מועד הטיפוס: לפי הנתונים הרב שנתיים, בחודשים יולי-ספטמבר הסיכוי לגשם נמוך ואכן בעת הטיפוס בסוף יולי מזג האוויר היה מצוין. בנוסף, כדאי מאוד לכוון את מועד העלייה לקראת אמצע החודש (העברי) ללילות ירח מלא. היו שטענו כי קל יותר, עדיף מבחינת הטמפרטורה, לעלות לפסגה באור יום. לשיקולכם.
* פינוי ועזרה רפואית: בכל מחנה ישנו מנחת מסוקים. לפי מה ששמענו, בשדה התעופה ארושה נמצאים שני מסוקי פינוי, שלא נזדקק. טוב לגייס רופא שיטייל איתכם, אבל היה ולא הצלחתם בגיוס ואתה מרגישים צורך להתייעצות רפואית אחרי יום הליכה קשה, יש סיכוי שתמצאו רופא בין כל המטיילים המרובים שמקיפים אתכם. איך? בספר המטיילים בכל חניון לילה מתבקשים המטיילים לציין את מקצועם. עם הרשמתכם חפשו שם רופאים. לנו זה עזר, תוך רבע שעה הופיעו 5 רופאים וכל אחד מהם תרם משהו לדיון. להתחייב שתמיד תמצאו רופא או פארמדיק, לא אוכל, אבל יש סיכוי סביר. הפרמדיקים המקומיים מצויידים במכשיר פשוט לבדיקת סטורציה, שיעור רוויה של החמצן בדם. מכשיר שנותן תוך דקותיים תמונה על הדופק ומצב החמצן.
* הצטיידו בציוד אישי ואביזרי נוחות מינימליים ללא פשרות! תרמיל נוח, שק שינה מחמם, גטקס טרמיים, מקלות הליכה, פנס ראש, תרמוס, שקיות חימום (שקיות מארבים), מגבונים לחים (חבילה גדולה), קרם הגנה, כובע רחב שוליים.
* ליל הטיפוס לפסגה: מה לובשים לעלייה: טרמי על הגוף, טריקו קצר ועוד טריקו ארוך, פליז, חליפת סערה. (אח"כ בירידה, מקלפים לאט-לאט את השכבות המיותרות עם עליית הטמפרטורה). למרות שמילאו לי את שקית השלוקר במים חמים, קפאו המים בצינורית. פתרון אפשרי הוא לנשוף את המים חזרה לשקית עם סיום השתייה, מתישהו נוצר שם גוש קרח שסירב לזוז. רצוי לקחת טרמוס קטן טוב, לא לסמוך על התרמוס של המדריך. רצוי לקחת כל מיני צ'ופרים לדרך, אפשר גם שקיות ג'ל המשמשות רצים למרחקים.
לסיכום:
- אלוהים נמצא בפרטים הקטנים. העסק יקר. חשבו על כל הפרטים הקטנים שלא תפספסו.
- הכנה לטיול: כושר גופני עוזר אבל לא מספיק. צריך הרבה כוח רצון אבל לא ללכת נגד הגוף. יצאנו 5 למסלול, טווח הגילאים 17 עד 56. הסטטיסטיקה של ההר מדברת על שיעור הצלחה בטיפוס לפסגה של 65%. לפסגה הגענו רק שניים (40% הצלחה), נער בן 17 ועבדכם, קשיש במצב טוב בן 56...
יורם צביאלי [email protected]
