זהו הפוסט ה – 50 שלי!!! הרבה מילים נשפכו על הדפים הווירטואליים מתוך נחלים, ואדיות, מקומות קסומים בחו"ל וגם לא פחות קסומים בארץ.
לפני כמעט שש שנים העליתי את הפוסט הראשון שלי בבלוג באתר "למטייל":
https://www.lametayel.co.il/posts/4mmwo8
באותה תקופה, לא היה כמעט מידע על האזור הזה של אלף האגמים בפולין ברשת וממש הרגשתי חובה מוסרית להוסיף קצת תובנות ואטרקציות עבור כל מי שמחפש לנפוש שם. הפוסט ההוא, הראשון, גרם לי להבין שזאת הדרך המושלמת למזג בין שתי התשוקות שלי – טיולים וכתיבה.
מאז הרבה קילומטרז' זרם בפוסטים שאחריו. חלקם על הטיולים שלנו בחו"ל וחלקם בארץ. מבחינתי זה כבר הפך למסורת – יוצאים לטיול ויום למחרת (או אחרי שחוזרים לארץ), אני כבר מתחילה להכין את הפוסט הבא לפרסום.
אני רוצה לנצל את הרגע החגיגי הזה בשביל להודות לכל מי שקרא, הגיב או סתם רפרף ומצא עניין בחפירות שלי. כמו כן, תודה לאתר "למטייל" שאפשר לי את הפלטפורמה הזאת, שסימן חלק מן הפוסטים שלי כ"המלצת מערכת" ואת חלקם אף שלח בדיוור ישיר למנויי אתר "טיולי" כ"בלוג השבוע".
את הטיול הנוכחי עשינו בפורמט משפחתי מצומצם שהפך כבר די קבוע – אני, בן זוגי והבן הקטן שלי, בן ה – 12.
הפעם, החלטתי שאנחנו לא נוסעים רחוק ונשארים באזור המרכז.
לפני שאתחיל לפרט, רק אספר לכם שהיינו בשני מקומות:
שמורת שער פולג – כבר היינו שם בעבר והחלטנו לחזור שוב אחרי כמה שנים. המקום מקסים ומספק נופים נפלאים, גבעות כורכר, אגם ושפע של צמחייה. אני מודה שהפעם, בחרנו עונה פחות מוצלחת להגיע לשם. המקום מושלם לטיול חורפי או לתחילת אביב.
שמורת נחל פולג – שמורה קטנה וחביבה ביותר שעיקר האטרקציה בה זה דיונות החול ואפשרות לרדת לים.
שמורת שער פולג
כדי להגיע אליה, כוונו ב waze "שמורת שער פולג" והוא כבר ייקח אתכם אל חניה מסודרת שבכניסה למקום. מן החניה יש ירידה קצרה בשביל עפר אל דרך מסודרת לא פחות שטובלת כולה בצמחייה נחלים ענפה. אפשר לפנות בדרך ימינה או שמאלה.
אנחנו פנינו קודם ימינה והתחלנו ללכת על השביל.
הטבע שסביב התחיל לגווע מן החום ששורר כבר מספר שבועות קיציים. רק הצמחייה שמקיפה את האגם החורפי (שכבר הספיק להתאדות עד לחורף הבא), עדיין נותרה ירוקה ורעננה.
למרות זאת, הצלחנו לראות כמה פרגים שניצלו בזכות הצל ופרחים אחרים שמאפיינים את התקופה.
אחרי כמה דקות של הליכה הגענו למבוי סתום ולכן חזרנו חזרה. הפעם המשכנו עם השביל לכיוון ההפוך. השביל הוביל אותנו עד לגבעת כורכר. עלינו על הגבעה ומשם יש תצפית על הנוף. בגלל צמחיית הנחלים המאופיינת בירוק עז, אפשר היה לחשוב שאנחנו באמצע החורף.
משם המשכנו על גבעת הכורכר עצמה עם השביל עד לסלעי ענק. לפי תיאור המסלול באתר "טיולי" הילדים נהנים מאוד לטפס עליהן. לא הספקתי אפילו למצמץ והבן שלי רץ להוכיח לי את נכונות הדברים. תוך רגע הוא כבר התמקם לו למעלה על אחד הסלעים במה שאני קוראת "פוזת הפילוסוף שלו".
אחרי שהוא מיצה לחקות את אריסטו ואת הטיפוס על הסלעים ואחרי שחזרתי לנשום רגיל (מה לעשות, אני מהאימהות ההיסטריות האלה שכל הרפתקה של טיפוס לגובה של הילדים שלי מורידה לי עוד כמה חודשים מהחיים), חזרנו חזרה. ירדנו מן הגבעה והמשכנו עם השביל המקורי עד לחורשת עצי זית גדולה.
בשלב הזה כבר היה לנו חם מדי וגם הבנתי לפי התיאור שאין יותר מדי מה לחפש בהמשך ולכן פנינו חזרה לכיוון האוטו.
בדרך הבן שלי גילה חלל סודי בין השיחים. כדי להקל קצת על החיים שלכם, אני מצרפת את התמונה של הכניסה לאותו חלל.
ולמה אני בכל זאת טורחת לציין איזה חור בין שיחים? כי קודם כל בתור ילדה, היו בגן שעשועים שמול הבית שלי שיחים חלולים בהם נהניתי מאוד לשחק. הם הפכו למן מבצר בשביל כל ילדי השכונה. ריהטנו אותם וטיפחנו אותם, כאילו היה מדובר בנכס יוקרתי בבברלי הילס. מאז מקומות מהסוג הזה הפכו לתזכורת מתוקה עבורי לגיל הילדות.
שנית כי המקום הזכיר לי קצת את "ווינטרפל" (למי שלא מכיר, אז תראו את הסדרה "משחקי הכס". ברצינות, אם לא ראיתם, זה ממש חור בהשכלה). אז לא, זה לא כי "החורף מגיע". פשוט הגזעים של העצים שם נראו כאילו נלקחו מתוך סט צילומים לסדרה.
משם הדרך לאוטו כבר הייתה קצרה.
היעד הבא שלנו לאותו היום היה:
שמורת נחל פולג
אמנם השמורה נמצאת ממש קרוב אל שמורת שער פולג בקו אווירי, אבל כדי להגיע לשם עם האוטו היה צריך לעשות היקף של 20 דקות.
למרות שכל כך הגיוני לעשות את שתיהן יחד באותו טיול, איכשהו המקום התפספס לנו עד עכשיו, ככה שזה היה הביקור הראשון שלנו בשמורה.
כדי להגיע אליה, יש לרשום ב waze "מכון וינגייט". נכנסים לחניון שלמרבה התדהמה והרוגז היה בתשלום. ברצינות, הרי החניון הזה מיועד בעיקר לאורחי המכון ולמטיילים. אין שום עסקים מסביב שיכולים לנצל את החניון, אז למה לדרוש תשלום? ועוד ביום שבת.
בכל מקרה, למרות ההתרעמות של בן זוגי על חוסר הצדק שבעניין, כבר הגענו לשם, אז חנינו. מהחניון יש מדרגות קצרות שמובילות לשמורה. בכניסה לשמורה יש גם שלט ושביל אחד ויחיד (במיוחד עבור מאותגרי ניווט כמונו).
אם לשמורת שער פולג המלצתי להגיע בעיקר בחורף, אז לכאן הייתי ממליצה ממש על אמצע פברואר (בהמשך אסביר למה). למרות שגם אביב או סתיו יכולים להתאים מאוד למקום.
השביל מוביל לאורך גבעת כורכר לכיוון הים, כשמכון וינגייט מתפרס לו מצד שמאל ומלגלגל עלינו עד כמה שאנחנו לא בכושר.
לפי מה שקראתי, לשמורה יש חשיבות אקולוגית רבה וטבע ייחודי לאותו האזור. אני מודה שהמקום היה יפה למדי אפילו בתחילת מאי. עם זאת, אני בטוחה שבפברואר פשוט מרהיב שם.
אחרי הליכה קצרה ומישורית, התחילה ירידה. שם כבר ראינו את דיונות החול נפרסות לפנינו במלוא הדרן.
אני ובן זוגי עוד לא הספקנו לסיים את הירידה, כשראינו נקודה זעירה שרצה במעלה הדיונה ואז בריצה עושה את כל הדרך חזרה. כמובן שזה התגלה בתור הבן שלי שלא היה בעניין לחכות לשני הזקנים שמזדנבים מאחורה.
לצערי, בגלל האובססיה שלי לנושא של ניקיון, כנראה שהורשתי להם את גן ה"ייקיות" שלי, כי לקח לי חצי שעה לשכנע את הגמד שלי להתגלגל בדיונה ולא לעשות אותה בריצה.
בדיעבד, אני לא בטוחה עד כמה זה אכן היה רעיון טוב. אחרי שהוא יצא משם מצופה כולו חול, הוא לא הפסיק להתלונן, סירב להמשיך לרדת לכיוון הים או אפילו ללכת למסעדה וקיטר כל הדרך אל האוטו, מה שאילץ אותנו לחזור הביתה. עוד לא הספקנו לחנות ליד הבית, הוא כבר זינק מהרכב (אולי יש לו עתיד לא רע בתור פעלולן בסרטים) וטס למקלחת.
כמו הורים טובים ומתחשבים (אבל רק כמו) חיכינו לו עד שיסיים, רק כדי שהוא יחליט ברגע האחרון ממש שהוא לא ממשיך איתנו למסעדה.
בסוף הלכנו לג'פניקה לבד. היה בזה דווקא משהו מאוד נחמד (שלא לדבר שגם חסכוני) לבלות קצת זמן איכות בלי הילדים. לא זוכרת אם כבר יצא לי להמליץ כאן או לא, אבל יש שם קינוח טבעוני מדהים בשם "כדור פררו רושה" ואיתו בעצם סיימנו את היום המתוק שלנו. בן זוגי גם דאג לשלוח לילדים שסירבו לבוא למסעדה את התמונה של הקינוח - שייקנאו, מה יש? (ואולי בכל זאת יבואו בפעם הבאה).
קצת לסיכום:
למי שמחפש טיול קליל במרכז – השמורות האלו מושלמות למטרה זאת. אפשר עם ילדים קטנים ואפילו עם תינוק במנשא.
אם אתם בעניין של לשלב את שתי השמורות, כמו שאנחנו עשינו, אני ממליצה בחום לעשות את שתיהן באמצע פברואר. למה דווקא אז? כי ממה שהבנתי יש שם פריחה מטורפת של אירוס הארגמן. עם זאת, תשתדלו לעשות את הטיול אחרי שהיו כמה ימים ללא גשם. תאמינו לי שחול רטוב פחות סימפטי והרבה יותר דביק – גם אל הילדים שלכם וגם למושבים של האוטו.
בנוסף כמובן תיהנו מאגם מלא וטבע מרהיב.
אם אתם מגיעים בימים חמים יותר, אז ותרו על שמורת נחל פולג ותשלבו את שמורת שער פולג עם טבילה בים.
עד כאן הפוסט החמישים שלי. בינתיים נשאר לי לאחל לכם טיולים מהנים, תודה שקראתם ונתראה בפוסט הבא.
ואם בא לכם לקרוא עוד קצת על הטיולים שעשינו בארץ או בחו"ל – אז קפצו אלי לבלוג באתר "למטייל":
