גאורגיה שוכנת בין אסיה לאירופה למרגלות הקווקז הגבוה היא שילוב של נופים עוצרי נשימה וערב רב של תרבויות ואמונות.
ארץ הררית שנופיה מגוונים יערות עבותים, פסגות גבוהות ומושלגות, וטבע פראי לצד ערים שוקקות.
היינו חבורה של 17 בני 65 לערך,חברים עוד מתנועת הנוער.
בחרנו במפעיל מקומי יוסי אפרתי מחברת מרקיורי. בחירה שהוכיחה את עצמה שוב ושוב לאורך הדרך.
התאהבנו בגאורגיה.
לאורך הדרך הצבאית המקשרת בין טביליסי לאוסטיה ברוסיה עברנו כפרים, ישובים עתיקים, נוף שהולך ונעשה ירוק יותר ויותר על כל ק”מ נוסף.
ראינו מנהרות חצובות בסלע, גשרים מעל מים סואנים.מים שוצפים קוצפים,מפלים החוצבים בסלע ונשפכים לנהר.
כפרים שהזמן בהם עצר מלכת,כפריים החורשים במחרשה הרתומה לשני שוורים.
נשים אוספות תפוחי אדמה בשדות, וילדים משחקים לצידם. פרות מסתובבות חופשיות על הכביש ,אין מפריע ואין מצפצף.
בכפרים בדרך לאושגולי פותחים הכפריים שולחן מלא כל טוב, גבינות ויין, כרוב כבוש, ירקות והכל מעשי ידיהם להתפאר.
אנחנו מרימים איתם כוסית ומברכים איש את רעהו.
אנשים פשוטים, חמים, מכניסי אורחים .בכל מקום שאמרנו שאנחנו מישראל התקבלנו ביותר כבוד והערכה.
בסוואנטי עיר המגדלים התפעלנו מנוף מדהים של מגדלים ששימשו לתושבים להגנה מפני האוייבים.
מתחת לפסגות הגבוהות מכוסות השלג.
ערב אחד במסעדה מקומית השולחן כמעט כורע מעומס המטעמים. אנחנו רוקדים עם המקומיים ריקודים גאורגיים כשלפתע נשמעת מנגינת הבה נגילה ועוד שירים ישראליים ועכשו הם רוקדים איתנו.
בסיומו של הערב עמדנו לצלילי ההימנון הגאורגי ורגע לפני שחשבנו שהסתיים הערב נשמעו צלילי ההמנון שלנו.
והנה אנחנו שרים והם עומדים ומכבדים אותנו.
זה היה ערב שיזכר הרבה זמן.
ואנחנו עוד נחזור לגאורגיה.
