1.7
המונדיאל עושה הפסקה ליומיים וזה הזמן שלי לטוס למפלי האיגואסו.
הטיסה מורכcת מ-2 חלקים – מפורטו אלגרה לקוריצ'יבה,מחכים שעה וממשיכים לפוז דה איגואסו.
מונית מהירה ישירות למפלים,שם את התיק בשמירת חפצים וקדימה לאוטובוס שמביא אותנו לתחילת שביל המפלים ,בצד הברזילאי ,כמובן. על ההתחלה אנחנו נתקלים ב-קואטי,האם זה קוף,האם זה למור,לא ברור. מה שברור שזו חיה מאוד פוטוגנית מצד אחד,מאוד מנג'סת ואף מסוכנת מצד שני.לא מעט שלטים בפארק שמזהירים מפניהם,כולל צילומי נשיכות – נראה לא נעים. לצלם – כמובן..
מתחיל ללכת בשביל. כבר המחזה הראשון מרשים וככל שהשביל מתקדם המפלים נגלים יותר ויותר,העוצמה מתחזקת,קשתות מרהיבות –ללא ספק תמורה תמורת האגרה.
יוצא מאיזור הסכנה – המעיל ספוג לגמרי שלא לדבר על הג'ינס. יום די קריר היום, אבל אני מחליף לקצר – עדיף קור יבש על קור רטוב...
מפשיר קצת, חוזר עם האוטובוס לנקודת היציאה וממשיך 200מ' לפארק הציפורים. יש לי ציפיות לא קטנות,אבל התמורה הרבה יותר גדולה. ציפורים מכל הסוגים והמינים,תוכים משגעים,תוקנים שמסתובבים חופשי,צמחיה מדהימה וגולת הכותרת כלוב תוכים ענק שבו המבקרים שוהים יחד עם בעלי המקור – יפה ,רועש, צבעוני במידה כמעט מופרזת –
"מאסט" אמיתי,לא פחות מחווית המפלים.
אוטובוס ועד אוטובוס מביאים אותי להוסטל הבא שלי "גרין האוז". אמנם לוקח קצת זמן עד שאני מאתר אותו , אבל אז אני נכנס למקום שכולו טוב – כבר בקבלת הפנים מאירת הפנים,דרך החדר הנחמד,המקלחת הפרטית המפוארת במונחי הוסטלים,הבאר שניתן להזמין בו פיצות והמבורגרים הום-מייד והעיקר – אנגלית. המקום הזה דובר אנגלית – כולם. זה פתאום מתברר כלא יאומן – כבר חשבתי שבברזיל דוברים רק פורטוגזית – הגעתי לנווה מדבר – מדברים אנגלית- איזה כיף!
כמו בלאפה הוסטל, גם כאן הדבר הראשון שאני מבחין בו זה חתול הבית. אתנה – חתולה סיאמית ואני מתגעגע לחתול שלי שנשאר שם בישראל..
2.7
היום קוראי הנכבדים נמצא את עצמנו בחוץ לארץ – נהיה בארגנטינה ואפילו בפרגואי...
אחרי התיעצות בלובי,אני מקבל את עצת הרספשוניסט ומתחיל את היום בנסיעה לסכר איטאיפו. זהו הסכר השני בגודלו בעולם שמנצל את הנהר שמוביל למפלים להפקת חשמל – כל תצרוכת החשמל של פרגואי ו-25 אחוז מהתצרוכת של ברזיל. אוטובוס מיוחד לוקח אותנו למספר תחנות לאורך הסכר,חלקם בפרגואי, ומסבירים לנו את עיקרי הדברים. מאוד מרשים,מאוד מעניין
אני מתחיל בויה דולורוזה לכיוון המפלים הארגנטינאים. אוטובוס לחנה המרכזית בפוז דה איגואסו,סופר להצטיידות באוכל ושתייה,אוטובוס לפוארטו דה איגואסו שבצד הארגנטינאי,מעבר גבול להחתמת דרכון,המשך נסיעה לעיירה,קניית כרטיס ואוטובוס מכאן ועד המפלים. נשמע לא נורא ,אבל הזמן הולך ואוזל ואני מגיע למפלים רק בשעה שלוש. נראה שאני בלחץ זמן – לא כך תכננתי. לצערי או לשמחתי,זה ממש לא תלוי בי,אחת האטרקציות המרכזיות – לוע/גרון השטן נסגרה לפני מספר שבועות בגלל שיטפון, כך שעומדת לפני רק אופציה אחת – לקחת את הרכבת,לרדת אחרי תחנה ולעשות שני טריילים לא מאוד ארוכים – הטרייל התחתון,בו מגיעים למרגלות המפלים והטרייל העליון, בו רואים את המפלים מלמעלה.
יורד עם הטרייל התחתון וחווה את הזרימה העוצמתית.
באחת התצפיות אפילו לובש למספר דקות את השכמיה(לא מוצא שכמיה מקומית לכן לובש לי שכמיה מפארק אירופה.רואים, אפילו כאן אני מזכיר את היער השחור(מענין אם בגלל זה הפוסט הזה יזכה לפופולאריות(תתעלמו מהמשפט,סוג של הומור פנימי וסרקסטי). רואה גם את הסירה שמגיעה ממש מתחת למפל.
כבוגר מפלי הניאגרה מבין את ההרגשה.
כבוגר מפלי אתמול,לא מחפש את ההתרטבות – הבנתי פעם אחת..
האפר-טרייל מוביל ממש למקומות הנפילה של חלק מהמפלים ולתצפית על מפלים נוספים – מראה מלהיב
מסכים עם עצמי שממש אין לוותר על הצד הארגנטינאי,כמו שאין לוותר על הצד הברזילאי. מבחינה אישית, החוויה הברזילאית היתה יותר חזקה, גם מכיוון שמזג האויר בארגנטינאי היה סגרירי משהו לעומת היום שטוף השמש בצד הברזילאי,אבל במיוחד בגלל חווית ההתרטבות מיום אתמול..
חוזר לפוארטו דה איגואסו,שם אני פוגש 7 חברה' מוצ'ילרוס ישראלים,אחד חיפאי,ממש שכן שלי. מאוד נחמד לי לראות אותם,נראים חברה' איכותיים שעושים גל שונה לגמרי מכל ההמון הסוער. שוב חושב לעצמי על דילמת הקבוצה. כמה חוויות של מפגשים הם באמת חווים,לעומת מישהו שמטייל לבד?
