המקום בו נגמרת האדמה
פיניסטרה Finisterre
העיירה פיניסטרה, היא עיירת חוף מנומנמת בקצה הצפון מערבי של ספרד.
בעבר, כשהעולם הידוע לאדם הלבן, היה מוגבל משהו, נחשבה הנקודה בה יושבת פיניסטרה, כסוף האדמה.
כאן נגמרת התודעה הגיאוגרפית של העולם. ומעבר לה? רק ים.
היום ברור שיש מעבר לה. טוב, היום אנחנו גם יודעים שכדור הארץ עגול. ולא שטוח, מרובע, או עומד על צב.
אל פיניסטרה הגענו אחרי שעשינו את הקמינו דה סנטיאגו (מסלול הצליינות עליו כתבתי בפוסט קודם)
למרות שהמסלול בו הלכנו ממשיך ומסומן ומגיע עד לפיניסטרה עצמה. החלטנו להשאיר מאחור את ההליכה, ולהסתפק באוטובוס היומי שיוצא מסנטיאגו דה קומפוסטלה ומגיע עד פיניסטרה. וחזרה.
למרות שגוגל מפות מציין שהמרחק בין שתי הערים הוא כ85 ק"מ, באוטובוס הנסיעה אורכת כשעתיים וחצי.
בלינק למטה, תוכלו לחפש את לוחות הזמנים של החברה המפעילה את הקו.
http://horarios.monbus.es/
Santiago de Compostela to Fisterra
צילמתי את פירוט הקו, אבל מן הסתם דברים כאלה עשויים להשתנות
![לוחות זמני אוטובוסים לפיניסטרה]()
יצאנו באוטובוס הראשון של אותו יום, מלאים במחשבות וחוויות שהרגע הגיעו לסיומן. אחרי ימים רבים של הליכה רצופה בקמינו דה סנטיאגו. האוטובוס גומע את הקילומטרים במהירות ומשאיר את סנטיאגו מאחורינו. אחרי ימים של הליכה התפיסה שלי את המרחקים השתנתה. מרחק שהיה לוקח לנו ארבעה ימים של הליכה מואמצת, חולפים עוברים. יש יתרון לנסיעה ארוכה, אפשר לשים מוזיקה באוזניות, להירגע, להרהר בטיול, להתבונן בנופים מתחלפים, באנשים, בהרים, בעיירות.
מספר קילומטרים לפני שהגענו לפיניסטרה קיבל את פנינו ערפל סמיף שלא נותן לראות מעבר לאופק. אבל יוצר אווירה קסומה. העיר שנגליתה לפנינו עטויה בענן מזכירה לוקיישן לסרט בלש-רומנטי בו זר מסתורי מגיע לעיירה נידחת ומנומנמת, מגלה את התככים שרוחשים מתחת לפני השטח, ועל הדרך זוכה בנסיכה המקומית.
אז מה יש לחפש בפיניסטרה?
פיניסטרה כפי שאני רואה אותה היא האלטרטיבה החילונית/יהודית לסיום הקמינו דה סנטיאגו. אופציה להמשך הטיול עבור מי שקתדרלות ונצרות אינן מענייניו העיקריים. אומנם אנחנו את הטיול הרגלי השארנו מאחורינו, אך השביל עצמו ממשיך להיות מסומן עד לכאן.
באופן שחלקו גימיקי וחלקו אמיתי, מתכנני השביל דאגו להציב בעיר את אבן הדרך 0. המסמלת את סוף המסלול.
האבן נמצאת למרגלות המגדלור והיא שווה תמונה. בקשו מהתיירים המבוגרים שבדיוק ירדו מהאוטובוס, הם ישמחו לעשות לכם תמונה שתתעד את סיום המסע.
![אבן הדרך האחרונה]()
פיניסטרה, מעבר לסימליות של סוף הטראק, היא גם עיירה ציורית בהגדרה. סמטאות מפותלות וצרות בהן תלויה כביסה לייבוש, חתול הולך לאיטו משועמם, מגדלור שמשקיף על העיר, נמל קטן בו עוגנות סירות דייגים קטנות, והרבה מקומות נחמדים לשבת בהם להירגע מול חופי האוייקנוס ולשתות תה או יין.
![סירות ציוריות בפיניסטרה]()
![כוסות יין ציוריות]()
![חוף ים ציורי]()
אך למרות יופיה של פיניסטרה, ולמרות הציוריות שעטפה אותנו,
לי הייתה עוד מטרה להשיג בפיניסטרה.
מטרה אותה דמיינתי עוד בארץ, כשתיכננתי את הטיול.
מטרה אותה סחבתי עימי בתיק, לאורך מאות הקילומטרים של הקמינו דה סנטיאגו.
טבעת.
שם, כאשר ים האוקיינוס מקיף אותנו משלושה כיווני אויר,
הצעתי לזוגתי נישואין.
![פיניסטרה איזה כיף!]()
ועכשיו אני ממליץ גם לכם.
אל תשפטו אותי אם אני לא אובייקטיבי כשאני מדבר על פיניסטרה
פיניסטרה Finisterre
העיירה פיניסטרה, היא עיירת חוף מנומנמת בקצה הצפון מערבי של ספרד.
בעבר, כשהעולם הידוע לאדם הלבן, היה מוגבל משהו, נחשבה הנקודה בה יושבת פיניסטרה, כסוף האדמה.
כאן נגמרת התודעה הגיאוגרפית של העולם. ומעבר לה? רק ים.
היום ברור שיש מעבר לה. טוב, היום אנחנו גם יודעים שכדור הארץ עגול. ולא שטוח, מרובע, או עומד על צב.
אל פיניסטרה הגענו אחרי שעשינו את הקמינו דה סנטיאגו (מסלול הצליינות עליו כתבתי בפוסט קודם)
למרות שהמסלול בו הלכנו ממשיך ומסומן ומגיע עד לפיניסטרה עצמה. החלטנו להשאיר מאחור את ההליכה, ולהסתפק באוטובוס היומי שיוצא מסנטיאגו דה קומפוסטלה ומגיע עד פיניסטרה. וחזרה.
למרות שגוגל מפות מציין שהמרחק בין שתי הערים הוא כ85 ק"מ, באוטובוס הנסיעה אורכת כשעתיים וחצי.
בלינק למטה, תוכלו לחפש את לוחות הזמנים של החברה המפעילה את הקו.
http://horarios.monbus.es/
Santiago de Compostela to Fisterra
צילמתי את פירוט הקו, אבל מן הסתם דברים כאלה עשויים להשתנות
יצאנו באוטובוס הראשון של אותו יום, מלאים במחשבות וחוויות שהרגע הגיעו לסיומן. אחרי ימים רבים של הליכה רצופה בקמינו דה סנטיאגו. האוטובוס גומע את הקילומטרים במהירות ומשאיר את סנטיאגו מאחורינו. אחרי ימים של הליכה התפיסה שלי את המרחקים השתנתה. מרחק שהיה לוקח לנו ארבעה ימים של הליכה מואמצת, חולפים עוברים. יש יתרון לנסיעה ארוכה, אפשר לשים מוזיקה באוזניות, להירגע, להרהר בטיול, להתבונן בנופים מתחלפים, באנשים, בהרים, בעיירות.
מספר קילומטרים לפני שהגענו לפיניסטרה קיבל את פנינו ערפל סמיף שלא נותן לראות מעבר לאופק. אבל יוצר אווירה קסומה. העיר שנגליתה לפנינו עטויה בענן מזכירה לוקיישן לסרט בלש-רומנטי בו זר מסתורי מגיע לעיירה נידחת ומנומנמת, מגלה את התככים שרוחשים מתחת לפני השטח, ועל הדרך זוכה בנסיכה המקומית.
אז מה יש לחפש בפיניסטרה?
פיניסטרה כפי שאני רואה אותה היא האלטרטיבה החילונית/יהודית לסיום הקמינו דה סנטיאגו. אופציה להמשך הטיול עבור מי שקתדרלות ונצרות אינן מענייניו העיקריים. אומנם אנחנו את הטיול הרגלי השארנו מאחורינו, אך השביל עצמו ממשיך להיות מסומן עד לכאן.
באופן שחלקו גימיקי וחלקו אמיתי, מתכנני השביל דאגו להציב בעיר את אבן הדרך 0. המסמלת את סוף המסלול.
האבן נמצאת למרגלות המגדלור והיא שווה תמונה. בקשו מהתיירים המבוגרים שבדיוק ירדו מהאוטובוס, הם ישמחו לעשות לכם תמונה שתתעד את סיום המסע.
פיניסטרה, מעבר לסימליות של סוף הטראק, היא גם עיירה ציורית בהגדרה. סמטאות מפותלות וצרות בהן תלויה כביסה לייבוש, חתול הולך לאיטו משועמם, מגדלור שמשקיף על העיר, נמל קטן בו עוגנות סירות דייגים קטנות, והרבה מקומות נחמדים לשבת בהם להירגע מול חופי האוייקנוס ולשתות תה או יין.
אך למרות יופיה של פיניסטרה, ולמרות הציוריות שעטפה אותנו,
לי הייתה עוד מטרה להשיג בפיניסטרה.
מטרה אותה דמיינתי עוד בארץ, כשתיכננתי את הטיול.
מטרה אותה סחבתי עימי בתיק, לאורך מאות הקילומטרים של הקמינו דה סנטיאגו.
טבעת.
שם, כאשר ים האוקיינוס מקיף אותנו משלושה כיווני אויר,
הצעתי לזוגתי נישואין.
ועכשיו אני ממליץ גם לכם.
אל תשפטו אותי אם אני לא אובייקטיבי כשאני מדבר על פיניסטרה
