דרך בורמה: חלק שלישי
שישי – שבת , טרק יומיים לכפרי שאן ופאלונג
מיסטר בייק הציע טרק אתגרי של יומיים עד ארבע אחה"צ ליער ב-40000 אך זה לא יצא לפועל כי סה"כ היינו רק שנים. לכן הצטרפנו לטרק של מיסטר צרלס, שם בקשו 25000 לאדם (פחות משלושה 35000) לעומת כ-40000 שבקשו אחרים (boat boat לדוגמא). עושה רושם שהמקום מוכר ולכן נרשמים שם רבים יחסית. בבוקר היינו שמונה ויצאנו בשמונה וחצי. למזלנו ירד גשם בלילה ובדרך כמעט לא. עברנו בשדות אורז תירס ותה מרהיבים ובכפרים שונים של שבט השאן ולבסוף שבט הפאלונג. נוף ירוק מרהיב ולח. חם מאד. הדרך בוצית בחלקים גדולים. אופנועים שהם כלי התחבורה העיקרי חלפו עם משאות שונים, כולל שקים מלאים עלי תה מכפרי הפאלונג ומדי פעם החליקו בבוץ. מים זורמים בכל מקום (אך לא לשתיה). שלטים הזהירו תיירים לא לטייל ללא ליווי מקומי, כנראה בגלל הקרבות רחוק יותר. זוג חיילים ישב על אם הדרך בחוסר מעש, בלי מחסום. בכל מקרה, זה לא מסלול שניתן היה ללכת לבד בגלל טיב המסלול והפניות שבדרך. הדרך מישורית בהתחלה עם עליה קלה של 200 מ' . בדרך עצרנו ב'קיוסק' עם שלט על נקודת טיפול במלריה. לדברי המדריך המקום היה נגוע לפני עשר שנים ועכשיו רק צפון בורמה נגוע במלריה. במקום הגישו לנו סלט עגבניות טעים עם בצל תירס קלוי ובטנים. בחצי השני של היום עלינו 600 מ' וסהכ 800 מ ב- 16 ק"מ. בדרך חלפנו בכפרי שאן ופאלונג כאשר בני הפאלונג התאפיינו בלבוש השחור של הנשים ומטפחת-טורבאן סביב הראש בצבעי אדום או כתום עזים, כמסמלים דרקון עם פה יורק אש. לאורך כל הדרך איכרים ואיכרות, פעמים רבות בשנים, עיבדו את חלקות האדמה יחד. חלקם עם תינוקות וילדים קטנים. וגם כשגשם טפטף או שטף הם המשיכו לעבוד בשקט, מצפים שיחלוף. ואכן, ממטרים היו נדירים ואם היו, נפסקו בדרך כלל תוך זמן קצר. גשם לא הפריע לטייל, אך לעתים גרר הליכה בבוץ טובעני. במובן זה נעלים אטומות לגשם ומעיל גשם, פונצ'ו או מטריה טובה ותיק עם כיסוי גשם – הכרחיים. בתיק צריך ציוד מינימלי. את התיק הגדול השארנו בגסטהאוס.
הלכנו שש וחצי שעות והגענו בשלוש וחצי למרות שלפי התכנון זה היה אמור להיות חמש וחצי שעות בלבד.
סמוך לכניסה לכפר התארחנו אצל משפחה מקומית, קרובי משפחה של המדריך בשיט בנהר אתמול. חיכתה לנו ארוחה מגוונת של אורז, סלט עלים, רוטב חריף, מרק חומוס, סלט מבושל מקנה כלשהו, ביצה ברוטב עגבניות וחטיף מטוגן שעשוי מקמח דגים!!!. הכפר היה בענן כל זמן שהותנו בו. לאחר מנוחה יצאנו לסייר בכפר. מקומיים שבו מהשדות עם סלים מלאים בעלי תה. בקרנו ב'מפעל' משפחתי והיינו עדים לתהליך ההפקה הראשוני: אידוי העלים רבע שעה, מין גלגול במכשיר מסתובב מישורית של העלים המהבילים, ברירה של היפים ביניהם כאשר העלים הפחות יפים יישלחו להכנת תה למאכל והאחרים ייארזו בשקים ויישלחו לסיפו ומשם למפעל תה במנדליי. קפצנו גם לבית הספר המקומי. חויה מומלצת. המורה שגרה צמוד ספרה על כך שיש 50 תלמידים וחמש כתות. חלקן באותו אולם עם גן הילדים. בעיקר ספרה על הקושי שלה ללמד אנגלית כשהיא בעצמה לא יודעת הכל...לכן ספרה שהיא מבקשת מכל זר שעובר שם לבוא ללמד את התלמידים אנגלית. פטפטנית חמודה. האנגלית של המורה לאנגלית ראויה לשיפור. באין אנטרנט קשה לה המלאכה, אפילו לדעת איך להגות או איך לתרגם מילים (איגלו או חד קרן, לדוגמא). חויה. עם חשיכה הכל החשיך ללא תאורת רחוב ורק קולות הצרצרים מלאו את האויר.
הבית בו לנו הוא הראשון משמאל אחרי המנזר סמוך לכניסה לכפר. המקום מארח קבוצות מטיילים , אך לא ברור אם רק בקבוצות מאורגנות. בכל מקרה בעלת הבית מקסימה וניתן לקנות מים. בלילה היה נעים וניתן היה לטעון פלאפונים. הלינה במזרנים בחדר משותף והשירותים - בול קליעה ומקלחת מים קרים. בבוקר יצאנו בשמונה וחצי לטיול קל וחדגוני יותר של שדות תירס. אם אתמול הלכנו 16 קמ ועלינו 800 מ - הפעם הלכנו ארבע שעות ולמעט חצי שעה עליה הדרך היתה מתונה או בירידה עד למפל יפה, לידו בריכה בה שחו בעיקר ילדים. במקום מזרן מתנפח הילדים השתמשו בבול עץ גדול שהכניסו למים וצף...בכניסה לפארק סעדנו והמשכנו בהסעה לגסט האוס. למרות שבעצם סיימנו את השהות אתמול - אפשרו לנו להתקלח במקלחת המשותפת של החדרים ללא מקלחת. משם הלכנו לתחנה לקלאו, לאוטובוס לילה שאמור לצאת בבשעה ארבע וחצי למיטב זכרוני, מחסלים בדרך עוד אננס עסיסי (500/800 לפי הגודל).
התחנה אינה במקום בו ירדנו אלא נמצאת, כשעולים ממיסטר צרלס - ברמזור השני ימינה 200 מ. אוטובוס הלילה אחר בחצי שעה ויצאנו לדרך לכיוון קלאו
כעבור שעה נסיעה עצרנו בבית אוכל גדול לנוסעים. כרגיל, הוצעו אורז עם מגוון של תוספות. הטלויזיה שדרה בוידאו סרטי מכות עד שכולם נרדמו עם הפסקה לשירותים בדרך.
מדובר באוטובוס ממוזג מאד וכדאי לנעול נעלים ולבוש חם. לפי מה שמסרו לנו, האוטובוס היה אמור להגיע לקלאו בשש וחצי בבוקר, לתחילתו של יום חדש, אבל בשלוש וחצי בלילה הסדרן העיר אותנו ובישר שהגענו לקלאו...
