כ-15 ק"מ הליכה בדרך הראשית, כ-550 מ' טיפוס וכ-500 מ' ירידה (ללא הירידה ברכבל לקורמאייור)
זריחה, מוקדם מאוד באליזבטה. השמש עולה מאחורי ההרים, מכיוון val veni.
אני מציירת בחוץ, באויר הקר והמבורך. מולי, היפני (טוקשידי, כפי שנכיר בהמשך) עושה טאי צ'י משולב במתיחות ומצלם את הזריחה בריפלקס בסדרת תקתוקים. כמה תנועות של מתיחות, ושוב- תק-תק-תק..בריאות!
לאט-לאט מתעוררים כולם, השקט בו כולם מתארגנים עדיין נותר תעלומה בעיני, כל אחד בזמנו נכנס לחדר האוכל הקטנטן (טוסטים, נוטלה, תה/קפה ומאפן ארוז).
אוספים נעליים ומקלות מחדר הציוד (שמהווה מעין לובי של הבקתה הצפופה), ויוצאים לדרך.
בלי געגועים רבים, אני מוכרחה לומר..
יום שמש מדהים מקבל את פנינו, האחו שמתחת למורד מלא במרמיטות שמשתעשעות להן, מתחממות בשמש ורודפות אחת אחרי השנייה. צועדים יחד עד הדרך שבתחתית העמק- שם שוב כל אחד פונה לקצב שלו.
למדתי להקשיב לגוף שלי, לא למתוח את היכולת לקצה, לשמור כוחות לכל היום,לא להגיע לאפיסת כוחות.
בהסכם בלתי כתוב בינינו, למדנו לכבד אחד את השני ולהנות מהמפגשים בדרך.ורק לפעמים, כשאני מבחינה פתאום בשניהם קדימה-אני תוהה האם עצרו לנוח במקום יפה, התגעגעו אלי או שיש בהמשך איזו מפולת רצינית....
lac combal (במפה כתוב כ-lac du miage) יוצר המון השתקפויות מרהיבות של ההרים סביב.
קצת אחריו, בדיוק לפני הגשר (1,950 מ') אנחנו פונים ימינה לטיפוס על הרכס המתנשא מעל val veni מול רכס המון-בלאן וקרחון miage. הדרך מטפסת בתוך צמחיית עשבים צפופה ומלאת חרקים ומעופפים שונים, מטפסת ויוצאת אל האיזורים ההרריים החשופים המשתרעים בין זרועות השלג והנחלים הזורמים מהן.
מעבר בהריסות הצופות אל הקרחון וחצייה מעט אתגרית של שני זרמים חזקים היורדים במהירות ובתלילות אל העמק. מרחוק אני מבחינה בקבוצת מטיילים שמנסה לעקוף את הזרם וממשיכה במעלה העבר השני. השביל דיי ריק, מדי פעם יש מטיילים בודדים, יש איזו אחוות מטיילים מעבר ל-bonjour\bonjorno האוטומטי. צרפתי שעוקף אותי בחציית הנחל, זורק מבט לאחור ומסמן לי עם הבוהן "מצויין !" כשהוא רואה שאני מתלבטת על איזו אבן לדרוך...
הטיפוס במקביל לנחל נמשך עוד ועוד, והנוף הופך קשה יותר להכלה! על זה דיברו כולם כשתיארו את ההליכה משני עברי העיר קורמאייר! רכס המון-בלאן- הושט היד וגע בו- כאן, ממול, במלוא תפארתו!
הלב מתפוצץ מאושר...כמה יופי!
הדרך מתחלפת לפעמים בסוג של שביל "מרפסת"- לעיתים עולה, לעיתים יורד, חוצה משטחי שלג, חלקם תלולים יותר. ההליכה בשלג מוצאת חן בעיניי יותר ויותר. אוהבת לשמוע את רעש המקלות והשלג המתפצפץ. מחכה לקטעי השלג, לא להאמין שרק לפני יומיים נלחצתי מזה. בין לבין- פריחה משגעת! לומדים להעריך את הגובה בו נמצאים לפי נוכחות של צמחייה ופרחים מסויימים..
השביל יורד לאט ובמתינות (אבל שוב, באריכות רבה..) אל עבר (1,956) col checrouit
והבקתה התוססת rifugio maison vieille www.maisonvieille.com שם אני מוצאת את דורון וג'ו מחכים לי.
מחליטים להיצמד לתכנית המקורית, לחוס על הברכיים בירידה סתמית, ולקחת את הרכבל לעיר. (15 אירו רכבל+lift)
מגיעים לעיירה היפה, חוצים אותה לכל אורכה במדרחוב התיירותי שלה עם התרמילים על הגב,
קונה אצל הירקן הראשון שאני רואה שני אפרסקים עסיסיים ופטל שחור (במחיר שערורייתי!)
מגיעים למלון הנפלא שלנו ללילה זה, ואני נוטשת לצלילה של שעה באמבטיה המשובצת כחול -תכלת.
(מיים חמים- יודעים לרפא הכל- כבר אמרנו?..)
שעה אחרי אנחנו כבר משוטטים במדרחוב שוב, מתפנקים עם קפה / שוקו ועוגות ,מעבירים חויות על כל הקטעים שלא הלכנו יחד ומדסקסים את היום של מחר. מחליטים לאור הזמנים ,שעכשיו ברורים לנו יותר, לקצר מעט את ההליכה מחר-ולישון במקום בבקתת אלנה, באמצע הדרך בין בונטי ואלנה- בקצה עמק ferret.
קצת אחרי 20:00, בעודנו שקועים בשיחה ולא שמים לב לשעה, מקבלים פתאום הודעה בwhats up: "איפה אתם?!!"- וממהרים חזרה למלון לפגוש את ליה, שהיגיעה ממש עכשיו, דרך המנהרה מתחת למון-בלאן מישראל ומשמוני כדי להצטרף למסע שלנו. יחד, בחבורה עליזה, ממשיכים לפיצריה (המומלצת ) - du tunnel pizzeria
www.pizzeriadutunnel.it/localegb.html
לחגוג יחד את האיחוד..
לינה: hotel croux- courmayeur italy (לינה וארוחת בוקר טובה -108 אירו)
Tour Mont Blanc- יום 4 ref.elizabetta-courmayeur
יעדי הפוסט
אהבת את הפוסט?
