שבוע שעבר, בעודי נמצא בחופשה בעיר מעיינות המרפא ויסבאדן ביחד עם אבא שלי,רצינו לטייל יום אחד מחוץ לעיר. הבעיה היחידה הייתה, שהיינו צריכים לתכנן יעד לא רחוק מאחר והיו לנו כרטיסים לאופרה בויסבאדן בשעה שבע בערב. אני מכיר אמנם את גרמניה יחסית טוב- את הערים, את המנהגים, את ההיסטוריה ואפילו את השפה, ובכל זאת, את היעד שלנו לאותו יום קבעתי בעזרה של מדריך הטיולים שלי.
היעד הנבחר היה עיירה בשם רודסהיים (Rüdesheimׂׂׂׂׂ) שהוזכרה בספר בחצי פיסקה. רגע לפני שאני אמשיך לתאר את רודסהיים, אני רוצה לשאול אתכם שאלה. מכירים את הסטריאוטיפ שהגרמנים שותים בירה ושנאפס? יופי לכם, כי בזה הרגע תיארתם בצורה מדוייקת את חבל בוואריה. לגבי שאר גרמניה, אתם יכולים לזרוק את הסטריאוטיפ הזה לפח. הגרמנים אוהבים יין. למעשה, הם משוגעים על יין. יש מקומות בדרום ומערב גרמניה שכבר יצא לי לראות עצי גפן בתוך מעגלי תנועה. העיקר לנצל כל מקום אפשרי.
ובחזרה לרודסהיים. בגרמנית מכונה עיר כמו רודסהיים Weinstadt, כלומר, עיר-יין. היא שוכנת לגדות נהר הריין, ומשני צדי הנהר ישנים שטחים נרחבים שבהם מגדלים גפנים. לעיירה, עם 10,000 תושביה,יש היסטוריה שהולכת אחורה עד לתקופה שבה שלטו הרומאים בגרמניה.
לרודסהיים החלטנו להגיע באמצעות מעבורת העושה את דרכה כל יום בין מיינץ לקלן. השייט מויסבאדן לרודסהיים אורך כשעה (שעה ורבע ממיינץ). השייט מאוד מומלץ, אך למי שממש ממהר ניתן גם לקחת את הרכבת, שעושה נסיעה זו בחצי שעה בלבד.
כבר ממבט ראשון ניתן לראות כי מדובר בעיירה ציורית עם סימטאות צרות, בתים ישנים ויפים וכל זאת עם הנוף של הריין מצד אחד, וההרים עם הכרמים מן הצד השני. אני מזהיר מראש, זו עיר מאוד תיירותית עם הרבה חנויות של מזכרות. מי שמעוניין למזער את החור בכיס, אני ממליץ לו לקבוע רף של כסף שאותו הוא מוכן להוציא על מזכרות. מאחר ומדובר בעיר קטנה למדי, ניתן בקלות למצוא את כל האטרקציות שהיא מציעה. בנוסף, ישנם שילוטים בכל מקום שמאוד מקלים על ההתמצאות.
לאחר שהסתובבנו קצת בעיר החלטנו לטפס באמצעות רכבל אל עבר אחת הגבעות. הטיפוס נעשה באמצעות קרונות חצי פתוחים.אם ישנה רוח באותו יום, מומלץ לשים עליכם בגדים חמים בנסיעה ברכבל. העלייה מתבצעת בהדרגה יחד עם הגבעות, כך שהמרחק בין הרכבל לקרקע אינו גדל (לכל מי שיש פחד גבהים). הטיפוס נמשך כעשר דקות ומספק נוף מדהים על הריין ועל רודסהיים.
כאשר מגיעים לפיסגה ניפרש לפניכם נוף מדהים. לאחר שהתרשמתם מהנוף, אתם ממשיכים בשביל קצר שמוביל אתכם לפסל הקרוי בפשטות “גרמניה” או בגרמנית-Niederwalddenkmal. אנחנו נישאר עם “גרמניה”. את הפסל, בגובה 10.5 מטרים, החלו לבנות ב1877 לכבוד הניצחון במלחמות הפרנקו-פרוסיות של 1870-7, קרבות שהובילו לאיחודה של גרמניה. הפסל הושלם בשנת 1882. בחגיגות של חנוכת הפסל ברודסהיים נכחו הקנצלר, אוטו פון ביסמארק והקייזר וילהלם הראשון.בתחתית הפסל ניתן לקרוא את המילים לשיר המפורסם “משמר הריין” שנכתב לאחר הניצחון בקרבות הללו.
לאלו מכם שאוהבים לצעוד, ניתן להתחיל (או לסיים) מהפסל מסלולי הליכה של מספר קילומטרים, שמגיעים אף לעיירות שכנות, שגם הן בהחלט שוות ביקור. לאלו שזמנם דוחק בהם או כאלו שמעדיפים מסלול יותר קצר, ניתן לרדת ברגל מהפסל בחזרה לרודסהיים דרך הכרמים, ואף לפגוש בעובדים שמטפלים בעצים ובענבים. כאשר המזג אוויר מאפשר זאת, זו דרך ששווה מאוד לקחת אותה, והיא לא תגזול מכם מעבר לחצי שעה.
לאחר שירדנו מהגבעה, הרגשנו שאנו צריכים להרטיב את הגרונות שלנו. למזלנו, רודסהיים התברכה בעשרות פאבים ומסעדות. כל אחת מהן נראית טובה יותר מהשנייה. במסעדות התיירותיות יותר ניתן למצוא אנשים עם מכנסי עור שמנגנים באקורדיון. מאחר ורוב התיירים רואים את בוואריה כסטריאוטיפ של גרמניה כולה, לבעלי העסקים לא אכפת להפוך את המסעדות שלהם למסעדות בוואריות, אם זה מכניס עוד כמה שטרות בחודש.
את האטרקציה המרכזית שמרנו לסוף. העיר מפורסמת בסמטה צרה מאוד בשם “דרוסל-גסה” (Drosselgasse). סמטה זו נראית כאילו נלקחה מתוך סרטי הארי פוטר, או לכל הפחות, מתוך ימי הביניים, והיא מלאה בחנויות ובתי-יין.
ברודסהיים יש שרידים של שתי טירות: בוסנבורג (Boosenburg) וברומסברבורג (Brömserburg) שבה ניתן לבקר במוזיאון יין. בנוסף, רודסהיים מפורסמת בברנדי מקומי שהיא מכינה, וניתן לראות את תהליך הייצור במרכז המבקרים של העיירה. ברודסהיים יש גם מספר בתים היסטוריים, כמו בית העץ, ברומסרהוף (Brömserhof), שנבנה ב1559 ובו יש אוסף של כלים מוזיקלים. כמו כן, בתוך העיר יש מוזיאון קטן לעינויים. אל תדאגו, דם לא משפריץ שם. מדובר בסך הכל במוזיאון שמסביר את שיטות העינויים של ימי הביניים באמצעות פסלים ואיורים. הוא מאוד ידידותי ובכל שלטי ההסבר יש גם תרגום לאנגלית (אני בכל מקרה אחסוך מכם תמונות מהמוזיאון).
את החזרה עשינו ברכבת. תחנת הרכבת ברודסהיים היא עתיקה למדי, והיא הוכרזה כאתר לשימור. פסי הרכבת שם עדיין עשויים מעץ, אחד הרציפים הוא פשוט פיסת אספלט הנמצאת בין שתי מסילות ברזל, והעמידה על הרצף מתאפשרת רק כשלוש דקות לפני שהרכבת מגיעה.
הגעתי לרודסהיים בלי הרבה ציפיות, והנה, אני ממליץ בחום על ביקור ברודסהיים לכל מי שמבלה מספר ימים באיזור של פרנקפורט ומיינץ. מתוך טיול נפלא שעשיתי שבוע שעבר בחבל הריין האמצעי זה אחד הימים היפים ביותר שהיו לי.
