טרק בג'ונגל - מדינת שאן - מיאנמר

חזרנו מטרק של יומיים למפל האר והמעיין החם. הייתה חוויה יוצאת דופן ואוטנטית במיוחד.
יצאנו על גבי 4 טוסטסים מפין לאונג, נהוגים על ידי כמה חברים של קון המדריך. אחרי כחצי שעה הגענו לפגודה על ראש דרקון מסלע שסביבו יש סיפור שלם לפי האמונה של שבט הפאו. במנזר המקומי החלה ההתארגנות לטרק שבאופן לא מפתיע היתה ספונטנית. היה צריך לארגן צוות שיודע את הדרך. דרך שמוכרת רק לתושבי הכפר נאגאבט והנזירים המנהיגים אותו שטענו שלוקחת שלוש שעות (לפי שעון מיאנמר). היה צריך לארגן גם אוכל וטבח. תוך כשעתיים קון הצליח לארגן צוות בעזרת ראש המנזר שכלל, נזיר, שני ציידים, טבח, קון המדריך ועוד שני צעירים שבאו להתנסות בהדרכה באנגלית.
יצאנו אחרי 2 בצהריים במטרה להגיע למעיין החם לחניית ליילה. הדרך היית יפייפיה, בהתחלה שדות האורז של הכפר, בהמשך הרים מכוסים ג׳ונגל עבות, ואז ירידה תלולה בתוך ג׳ונגל לנהר. מזג האויר שימושי ונוח. לקראת השקיעה הגענו לנהר והתברר שהדרך עוד ארוכה למעיין (ולא באמת לוקחת שלוש שעות) ולכן צריך לחנות שם ללילה.
המומחיות של הציידים והמקומיים ההתארגנות בשטח הייתה מדהימה. הם חתכו ענפי במבוק והכינו מהם, קומקום לתה, ספלים וכפות. הדליקו מדורה והכינו ארוחה עם התפריט הרגיל, אורז עלים וירקות עם צ׳ילי התבלינים. הארוחה הוגשה על עלי בננה שכולם חלקו יחד, חוץ מהנזיר שלא אוכל עם בני אדם רגילים...
בהמשך שרנו שירים מקומיים וישראלים סביב המדורה לפני שהלכנו לישון תחת כיפת השמיים. הציידים יצאו לצייד ומדי פעם שמענו ירייה שהפרה את מגוון קולות הג׳ונגל. היה קשה לישון על האדמה ובאופן מפתיע גם היה קר.
עם אור ראשון הצוות ארגן ארוחת בוקר. בתפריט הפעם, אורז, עלים וירקות עם גיוון של עוף כלשהו שהציידים צדו, דגיגים וסרטנים שהם לכדו בנהר. בסה"כ טעים אבל לא מה שאנחנו רגילים בבוקר.
יצאנו לדרך שהיתה יפה ומאתגרת. ג׳ונגל סבוך שלא הרבה עברו בו מאז העונה הגשומה ולכן הצמחייה מכסה חלקים מהדרך. חצינו את הנהר הזורם מספר פעמים, עלינו, ירדנו עד שהגענו למקום הנפילה של מפל האר. מפל רחב וגבוה, מרשים כמעט כמו מפלי ויקטוריה, אבל בלי נפש אדם או תייר מלבדנו.
גלעד וחלק מהצוות התרחצו במים הקרים.
עיקר התקשורת איתם היתה עם קון שמדבר אנגלית מצויין כאשר 2 הצעירים ובמיוחד טינאי הנודניק, מנסים לתקשר באנגלית כשמדי כמה דקות הוא שואל, איך מזג האויר ? אתה בסדר ? היית כבר כאן ? מאוד משתדל להיות נחמד. בכל הזדמנות מבקשים להצטלם יחד כאילו שלא היו מעולם עם זרים. כנראה שבאמת לא היו... הנזיר מתגלה כחביב במיוחד ובמהלך הטיול הרחיב את אוצר המילים שלו באנגלית מ טנק יו יס, לאוקיי, אואן, טו, טרי, וורי גוד וביי ביי.
הוא צילם ותיעד כמעט כל דקה עם הטלפון הוורוד שלו וחייך ללא הפסקה.
המשכנו בדרך ואחרי עוד כשעה הגענו למעיין חם. המים היו חמימים ונעימים לאמבטיה והצוות הכין ארוחת צהריים בזמן שרחצנו. בתפריט הפעם, אורז, עלים, ירקות, צ׳ילי ג׳ינג׳ר... התחלנו להתרגל...
אחרי מנוחה קצרה התחלנו את הדרך חזרה לכפר. עכשיו הגברנו את הקצב כדי להספיק להגיע לפני החשיכה.
הנזיר וגלעד אחריו הובילו בקצב מהיר בעליה התלולה. הנזיר גילה כושר הליכה מדהים תוך שהוא מדבר, מצלם וצוחק כל הדרך.
כשהתחיל להחשיך ראינו את אורות הכפר והגענו למנזר בחושך.
אז התברר שההסעה שלנו לעיירה, עם בובו, החבר של קון כבר נסעה כי בובו חשב שלא נספיק להגיע וללא קליטה סלולרית באיזור לא היתה יכולת לתקשר. נאלצנו להשאר בכפר ולישון במנזר. התארחנו אצל משפחה מקומית , של אחד הציידים, לארוחת ערב שכללה. אורז, עלים ורוטב עם שומן חזיר. היה ממש טעים. לקינוח "החרשנו" תירסי (קורני) בתקווה שהצעירים לא יעקבו אחרינו הפעם...
בדרך חזרה למנזר נכנסנו לאחד הבתים שבו נערכה ההתכנסות השבועית של הצעירים. הם תופפו, ניגנו, שרו ורקדו. ניסינו לרקוד איתם קצת לצלילים שנשמעו לנו די מונוטוניים וגלעד הופתע מכך שהבנים לא יכולים לגעת בבנות לפני הנישואין.
 היום המעלף הזה הסתיים בשינה על רצפת המנזר. לא הכי נוח, אבל שיפור בתנאים אחרי הלינה בחוץ, ביחוד כאשר לפנות בוקר החל גשם בחוץ. חזרנו מטרק של יומיים למפל האר והמעיין החם. הייתה חוויה יוצאת דופן ואוטנטית במיוחד.