11.9.15יום שישי בערב, אחרי ארוחת ערב, אריזות אחרונות יוסי לוקח אותנו לשדה. טיסה של 40 ד' לעמאן. במטוס לא מעט ישראלים ואנו מודאגים שכולם בדרך לויאטנם. לשמחתנו הם נשארים בתאילנד.
בשדה בעמאן הנוער רעב, פלאפל, נקנקיות וצ'יפס. הטיסה לבנגקוק חלקה, שירות טוב, נוח, לילדים יש מה לראות. בשדה בבנקגוק יש לנו שעתיים וחצי, ושוב- הם רעבים. הם כמהים לסבווי, שמסתתר שם איפשהו ואנחנו אחריהם. לא מצאנו. טיסה עם תאיי איר, שלזכרוננו מימינו במזרח, שם ב1989 הייתה חברה מפנקת.
המטוס סבבה- האוכל הזוי- סלט פיקנטי ולא מזמין, שעתיים חולפות ואנחנו בהנוי.
את הויזה טואן הסדיר לנו מבעוד מועד, ואת הקבלה בפועל עושים בשדה. משלמים עוד תשלום . כל המזוודות הגיעו. 2 גדולות וצימידן גלגלים. יוצאים מהשדה , שעת ערב. פוגשים את ג'אפ- המדריך שלנו להנוי שממתין לנו עם שלט. עולים לוואן ומתחילים לנסוע למלון.
קסמי המזרח מכים בנו. אנחנו שנינו התחלנו את הטיול אחרי צבא במזרח , שנינו היינו בסין לחוד לפני כמה שנים, ושאר טיולינו בעשרים השנה האחרונות היו ביבשות אחרות.
המוני, אבל המוני אופנועים, תנועה ערה סוערת, אנשים רבים ברחוב, יושבים, אוכלים, כולם בחוץ. שעת ערב מאוחרת וככל שאנו נכנסים לעיר העתיקה שם ממוקם מלוננו, הרחובות עמוסים יותר. הילדים מוקסמים וגם אנחנו. רב החיים החברתיים, האוכל, בויאטנם, כפי שיתברר לנו מתנהלים בחוץ. בהנוי זה מאד בולט.
המלון-la dolce hotel, בעיר העתיקה. נעים ומזמין. במקלחות ערכת מברשות שיניים ומוצרים מוקטנים, נעלי בית ובקבוקי מים מינרליים. בכל מלון הייתה ערכה כזו. במלון לא מעט ישראלים שמטיילים עם הסוכנות של טואן.
יורדים למטה לפגוש את טואן, להסדיר תשלומים אחרונים. הילדים רעבים, אנחנו יוצאים החוצה הרבה אנשים בחוץ. ונכנסים למסעדה מקומית. הילדים מזמינים נודלס עם עוף, נודלם עם ירקות לבת הצמחונית, נודלס עם עוף וירקות. מנות לא ענקיות אבל טעימות באופן מפתיע.
אנחנו נופלים למיטות.
13.9.15. קימה מאוחרת יחסית. אנחנו לבד בחדר האוכל הקטן. ארוחת בוקר טעימה. ביצים, ירקות, קורנפלקס. פוגשים את ג'אפ ומתחילים ללכת לשוק מקומי. כולנו נכנסים לקצב המזרח.
הנוי סואנת. אופנועים עם נוסע אחד, שניים , חמישה. הכל הולך. שוק מקומי- צבעים, ריחות, דגים שבלולים ומיני חיות. הילדים מרותקים.
מקדש קונפציוס. מוזיאון תולדות ויאטנם. מעניין. מוזיאון חוץ. ילדים ויאטנמים תופסים אותנו ומתחילים לתרגל עלינו אנגלית. מצחיק אבל בסוף מעייף- למדו כמה שאלות וכולם מתנסים עלינו. ארוחת צהריים במסעדה תיירותית יחסית. אוכל בינוני.
ביקור בכלא של הנוי. מעניין. נסיעה בריקשות למלון. מסתובבים ברחובות, הילדים מתחילים לקנות, מתנסים בתרבות המיקוח.
לוטריה- המקבילה של קנטקי פרייד צ'יקן. האוכל זול. חזרה למלון, התארגנות על הציוד ומונית לתחנת הרכבת עם ג'אפ שמסייע לנו לעלות לרכבת. פוגשים עוד משפחה ישראלית. הרכבת נחמדה. תא של ארבעה, נקי, מים חטיפים, מגבונים. הזמנו תא אחד של ארבעה וכרטיס נוסף בתא ליד. אמרנו שמקסימום נצטופף. בסופו של יום בעלי ישן עם משפחה מקומית עם תינוק ופעוט, וטען שישן מעולה. אצלנו היה רועש יותר
14.9.15 מתעוררים בבוקר מוקדם לצלילי מוזיקה קומוניסטית, הכל כמו בסיפורים.. יורדים מהרכבת ומאתרים בקלות את ג'ון המדריך שלנו לסאפא , עומד עם שלט עם שמנו. האנגלית שלו טובה, הוא מוביל אותנו לוואן ואנו מתחילים לנסוע בין ערפלי הבוקר, מטפסים מעלה בהרים לעבר סאפא.
מגיעים לעירה, הישר למלון שלנו- chau long sapa hotel ,
פורקים הציוד. החדרים עדיין לא מוכנים, הצוות מציע לנו לאכול ארוחת בוקר ולאחריה להתקלח במקלחות המלון. אנחנו יושבים לארוחה טעימה ומגוונת בחדר האוכל היפה. הנוף מבצבץ בין ערפילי הבוקר. מתקלחים ומתארגנים ליציאה לטרק. ג'ון והנהג מגיעים לאסוף אותנו, נוסעים בעיירה ושמחים לראות אווירת עיירת טיולים- חנויות , מסעדות נחמדות.
מגיעים לאיזו גבעה, עוצרים ומתחילים לרדת. מסביב נוף יפה. טרסות האורז לקראת הקציר.
ירוק על כל גווניו, צהוב. בדרך מתלוות אלינו לסירוגין נערות הכפרים.
נחמד, אך מציק לפעמים.
ארוחת צהריים באמצע הדרך. מלא טיילים נוספים. ממשיכים לצעוד, הנוף יפה,
בסה”כ עוברים בשלושה כפרים: laocha,linh ho,ta van ' מבקרים בבי"ס מקומי. בתי הספר מופעלים ע”י הממשל. באזור מיעוטים אתניים רבים.
האוטו אוסף אותנו בכפר. נסיעה קצרה ואנחנו חזרה במלון. אחה"צ נינוח.
החדרים נהדרים. הילדים מבלים בברכה. ארוחת ערב במסעדה טעימה. הילדים קונים ומצטיידים בחיקויים טובים למדי של NorthFace.
15.9.15. שוב ארוחת בוקר טעימה ומפנקת. הפעם טרק לכיוון אחר, לעבר הכפר טייפי. מטפסים במעלה הר, הנוף שונה.
הילדים שלנו בהלם. אנחנו נכנסים לצריף שבו הם גרים. בסיסי שבבסיסי, מאד לא נקי. החיות גם בבית. אין מים זורמים. בתוך הבית, בחוץ מדמנת חיות. הילדים בעצמם נראו רעבים ולא במצב טוב. העולם השלישי במיטבו.
לדברי ג'ון המדריך, שדיבר בהתנשאות קלה על תושבי הכפרים, זה מצב רגיל ואין להתרגש. הפריע לשמוע אותו מדבר על המיעוטים ככאלה שבוחרים להישאר מאחור. ממש לא בטוח שזה הסיפור..
ממשיכים ללכת, הנוף הופך למישורי יותר. פוגשים בתושבי כפרים שהגיעו מאזור בורמה. הנשים גלוחות צדעי הראש. חובשות מצנפות אדומות. רב הכפריים שאתה פוגש עובדים בטרסות האורז. נראית עבודה קשה.
מגיעים לכפר האחרון, הילדים רוכשים צמידים . הם כבר למדו את אמנות המיקוח ועושים זאת יפה ובחינניות תוך כבוד למוכרות.
נסיעה לסאפא. ברכה ומנוחה בחדרים. ארוחה ערב טעימה ושוב קניות "חשובות". מסג' רגליים לכולם. כיף בסאפא..
16.9.15 היום מתחילים לנסוע לכיוון הנוי. בלילה לינה באמצע הדרך. יוצאים מסאפא. עוצרים במפלים קרוב לכפר. הראות לא משהו. עוצרים בדרך בנקודות תצפית יפות.
הטרסות מרהיבות. אבל הנוער עייף מכל התצפיות ה"הכרחיות" של ג'ון. וגם אנחנו קצת..
עוצרים לארוחת צהרים מקומית. האוכל לא משהו.. התפנקנו טוב עם האוכל בסאפא.
עוצרים במטע תה, על הדרך. ג'ון גוער בילדים שלנו על חוסר ההקשבה כמו מורה קפדן בתחילת המאה. מאד מרגיזה ההתנהלות שלו. אני מצטערת קצת על שאנחנו תקועים איתו.
היום מתמשך ומתמשך. מגיעים לעת ערב לעיר, שהוזהרנו ע"י טואן שהיא לא מזמינה במיוחד. היינו מאד רעבים ולא מצאנו מה לאכול. התפשרנו על מסעדה שלא הבינה מה אנחנו רוצים, אבל בסוף היה סביר. פתאום התחיל לרדת גשם עז וכל הרחובות הלא סלולים נהיו לאגמים. הם נתנו לנו שקיות ניילון ושמנו אותם על הראש, ורצנו מתים מצחוק למלון.
17.9.15- ארוחת בוקר עלובה במלון. יוצאים לדרך. מאוכזבים מיום האתמול, אנחנו מבקשים מהמדריך לקצר בעצירות ולהתקדם לכיוון הנוי. הוא נהיה זעוף, ומגלה חוסר נחמדות. היום ממשיך עם עצירות לא מלהיבות, מטעי קפה, טרסות אורז ושם ומשתלת עצי בונסאי. אחה"צ אנחנו מגיעים בשמחה להנוי. מרגישים בבית. נפרדים מהנהג ומג'ון . טיפ ראוי ויאללה ביי.
הערב בהנוי נעים לנו. מטיילים בשווקים, לאורך האגם. קונים ואוכלים. מטח גשם עז מציף את הרחובות הסואנים, ואנחנו ממתינים לסיומו וממשיכים בשיטוט.
