זכרונות ממסע אביבי לצפון ספרד, לעיירה אחת בשם סנטיאגו דה קומפוסטלה. לצילומים של פריחה ושלווה, לחוויות מכפרי הדייגים של גליסיה וממפגש עם עולי הרגל.
*******
העיר סנטיאגו דה קומפוסטלה היא סוף הדרך – ה-EL CAMINO – נתיב העולים לרגל אל קברו של יעקב, כן – יעקב מירושלים, אחד משלנו, אחיו של ישוע.
גופו קבור בכנסיה ברובע הארמני, כך אומרים…
רבים רבים עולים ברגל, כן ממש ברגל לקברו. בסנטיאגו דה קומפוסטלה בצפון ספרד. וגם אני הייתי שם.
ספרד פורחת באביב, שיחים גדולים צובעים את הירוק כתמים של צבע חושני.
לעת ערב הצללים מתארכים. הירוק כהה, עמוק, ואור השמש מנצנץ בעשב. במערב, אליו אני נוסעת, נקשרים עננים אפורים לשמיכה כבדה. אני איני דואגת, אני אוהבת גשם.
שלא כדרכי, איני משוחחת עם אף אחד.
פה ושם מילים קצרות וכלליות עם הנהג, עם מוזג הקפה בבר… אני זקוקה למנוחה. איני נמשכת למגע אנוש.
בחשכה הגעתי. עיר זרה, הייתי עייפה מאד, מן הטיול, ובעיקר מן החיים שלי.
שנה לעמירם. אחת עשרה ליעל וכל מה שהיה לפני ואחרי.
לא הזמנת לי מקום לינה. ידעתי שיהיה בסדר. אני, עם תיק קטן, אדום, עגבניות ולחם וגבינה.
להמשך קריאה לחצו כאן
