יום שלישי בבוקר, ה6.11 ואנחנו נמצאים בעיירה וורנאמבול אשר מציינת את סיום הגרייט אושן ראוד ומשם ממשיכים לכיוון אדלייד אך לא לפני שנעצור במספר תחנות בדרך.
על mount gambier שמענו מטוני (כן, טוני שארפ שאירח אותנו במלבורן), זאת עיירת ילדותו שם גדל וסיפר לנו על אגם בגוון כחול עמוק שאמור להיות מחזה מדהים ביופיו, אז יצאנו לדרך כשהיעד הבא הוא זה, מאונט גאמבייר הוא גם הנקודה הראשונה שנהיה בה מחוץ לVictoria ונחצה את ה”גבול” לSouth Australia.
הגענו ומזג האוויר לא בדיוק בישר לנו טובות, למעשה מאז תחילת המסע שלנו בגרייט אושן ראוד חווינו את רוב הימים כימים גשומים, מה שנגלה שילווה אותך לאורך כ-ל הטיול שלנו באוסטרליה, אנחנו היינו מגנט לגשם שרדף אותנו לכל מקום שאליו הגענו.
אז את האגם במאונט גאמבייר ראינו כשהשמיים אפורים ואנחנו מנסים להסתתר מהגשם, בגלל שלא הייתה כמעט שמש צבע המים שראינו אינו האידאלי כפי שסיפרו לנו, באסה.
משם המשכנו לפארק הלאומי גרמפיאנס, יש שם מספר טרקים שניתן לעשות, הפארק חמוד ממש, יערות יפים עם הרים ונקודות תצפית, יש הרבה אנשים שעוברים שם למשך כמה ימים, אנחנו עברנו דרכו עם קצת עצירות, מכיוון שהיעד שלנו הוא אדלייד והיה לנו חוסר בזמן. היה ממש נחמד להסתכל על הנוף ולראות להקת קנגרויים שחיים בסביבה.
לאחר מכן בדרכנו לאדלייד ממש על יד הכביש הראשי יש אגם ורוד בשם loch lel, אגם מלח שהוא ורוד, וזה מחזה מדהים, יש ברחבי אוסטרליה מספר אגמים כאלה, יותר גדולים ויותר קטנים, לפני שמייבשים את האגם לגמרי הגוון הורוד תופס את העין בצורה ממש ברורה, עצירה קצרה ונחמדה כדי לקחת כמה תמונות.
לקראת ערב לא הצלחנו להגיע לאדלייד ולכן עצרנו בעיירה בדרך בשם muarry bridge שם אכלנו במסעדה סינית מוזרה ארוחת ערב והלכנו לישון בקמפסייט בקרבת מקום.
יום רביעי ה7.11 החלטנו לדלג על אדלייד למשך היום ועברנו דרכה ישירות לאזור עמק בארוסה שנמצא צפונית לאדלייד וידוע בגידול הגפנים וביקבים המדהימים שלו, שם מייצרים את רוב היינות האוסטרלים.
הגענו לעיירה nuriootpa, שם שכרנו אופניים ויצאנו לרכיבה עד לעיירה agnaston שם עשינו טעימת יינות וגבינות, מאוד זקן שלנו אבל היה מאוד טעים ומהנה. הנוף של הגפנים והפסטורליות באזור יוצרים אווירה ציורית נהדרת, משם חזרנו ברכיבה לנוריוטפה להחזיר את האופניים והמשכנו הלאה, חזרה לאדלייד.
חזרה לאדלייד – בדרך חזרה לאדלייד כבר דאגנו להזמין לעצמנו מקום בקמפסייט שנמצא בפאתי העיר, קמפסייט חמוד ממש על אף ה”מתקנים” המיושנים.
באותו השבוע יצא סרט חדש לאקרנים, לא ממש מוכר אבל מספר את סיפורה של להקת קווין והסולן פרדי מרקיורי “בוהמיין רפסודי” ולכן אז קפצנו בערב לראות את הסרט בקולנוע במרכז העיר, לא לפני שאכלנו בוריטו לארוחת ערב ומילקשייק לקינוח בבן ג'ריז שהיה צמוד.
יום למחרת אנחנו עתידים לנסוע ליומיים בקנגרו איילנד אשר נמצא דרומית לאדלייד ולכן הזמנו כרטיסים למעבורת כבר בצהרי היום.
בוקר ה8.11 עולה עלינו לטובה ואנחנו נוסעים לקנגרו איילנד! על הבוקר אנחנו עושים את דרכנו אל עבר המעבורת, המעבורת בגודל בינוני ומכניסה כ-50 רכבים, לאחר שמחנים את הרכב עולים לקומה העליונה לחוות את השיט מבחוץ או שנשארים לשבת ב”סלון” שבפנים.
התחנה הראשונה שלנו מהרגע שהגענו לאי ולאחר מרכז המבקרים היה cape willoughby lighthouse, יש שם מגדלור מאוד יפה עם מוזיאון והסבר על המקום, הנוף עוצר נשימה.
חשוב לציין ש90% מהדרכים בקנגרו איילנד אינן סלולות, ורוב הנסיעה היא על דרך “גרייבל” חצץ או אדמה, מה שהיה מאוד מאוד מהנה עם הרכב הנהדר שלנו.
משם המשכנו לseal bay על מנת לראות כלבי ים, גילינו שכדי לראות את כלבי הים מרחוק צריך לשלם 12 דולר כל אחד, וכמו תיירים טובים כך עשינו, היה נחמד לראות אבל לא מרגש. לאחר מכן המשכנו לחוות גידול אימואים שם מייצרים גם שמנים מאקליפטוס, ויש להם אפילו כמה גורי קנגרו שהם מגדלים! ג'ואי חמודים!
משם המשכנו לתחנה האחרונה שלנו לאותו היום Stokes Bay ושם גם נמצא הקמפסייט שלנו שהוא קמפסייט שעולה 5 דולר ללילה אך התשלום הוא כקופת אמון, יש שירותים אבל אין מקלחת, ויש שולחן פיקניק. במקום שורצים קנגרויים וולאבי רבים שבאים להנות מארוחת הערב איתנו, אבל השיא הוא חוף הים הצמוד שפשוט מדהים ביופיו, פתחנו פק”ל תה עם טימטם ונהננו מהשלווה.
הבוקר עלה לאחר לילה מעולה בקמפסייט בסטוקסביי ואנחנו כבר ב9.11 יום שישי, היעד הבא שלנו הוא flinders chase visitor center שם אנחנו מקבלים כמה רעיונות לאן ללכת, ראינו שיש מסלול הליכה שאמור להיות נחמד ואפשר לראות שם פלטיפוסים, את הפלטיפוסים הביאו לשם בתחילת המאה ה-20 על מנת לשמר אותם מכיוון שצדו אותם בתוך היבשת עצמה. כמובן שלא ראינו פלטיפוסים, הם חיה בישנית, כך אומרים לפחות, מבחינתי הם פיקציה ולא באמת קיימים.
לאחר מכן המשכנו לadmirals arch ול-remarkable rock שם יש נופים עוצרי נשימה של האוקיאנוס הארקטי המשתלב עם סלעים בצורות שונות ומגוונות. המים כלכך כחולים וניתן לראות את העוצמה הרבה שיש להם.
משם המשכנו לתחנה האחרונה שלנו לפני החזרה למעבורת והיא בlittle sahara, סהרה הקטנה, לא ברור בכלל איך הגיעו דיונות חול ענקיות שלא יביישו את חולות ראשון (או הסהרה), שם עשינו אטרקציה של גלישת sandboard, כמו סנואובורד רק על חול, מאוד כיף לגלוש עם הבורד על החול וגם יוצא אחלה של צילומים בגופרו, אבל לטפס את הדיונות זה סיוט, ובאופן כללי, זה עלה המון כסף (כ40 דולר לאדם) ביחס למשהו שאני בארץ יכול לעשות אותו בצורה חופשית אם רק הייתי רוצה..
בדרכנו חזרה למעבורת נורת הדלק שלנו מתחילה לדלוק וזאת בעיה, כי יש בקושי 2 תחנות דלק על האי, אנחנו נמצאים במרחק רב משתיהן, נאלצנו להשתמש במכלי הרזרבה שלנו שעל הגג על מנת להשלים דלק, מה שהספיק עד החזרה למעבורת אבל מיד אחריה היינו צריכים לתדלק שוב, וכיאה לתחנת דלק במקום אסטרטגי כמו בתחנת מעבורת, הדלק יקר.
משם המשכנו חזרה בשעת ערב מאוחרת לאדלייד, הגענו להוסטל שהזמנו ממש לקראת סגירת הקבלה אבל לפחות היה לנו מקום לישון בו, ומקלחת (בקמפסייט שהיינו בו בקנגרו איילנד לא היו מקלחות כפי שציינתי מקודם), אבל, וזה פרט חשוב, לא היה לנו אוכל, לצערנו גילינו שלא כל עיר גדולה באוסטרליה היא מלבורן ובאדלייד אין מקומות לאכול בהם ארוחת ערב ב9 בערב, יצאנו למרכז העיר גוועים ברעב אחרי שחולפים על פיצרייה שנראית לא משהו, ראינו שבמרכז הרחבה איפה שהפאבים (שהמטבח בהם כבר סגור, מה נסגר אתכם אוזים מטורפים, כולה 9 בערב) יש מישהו עם מנגל שמוכר שיפודים, בין הטעויות הגדולות ביותר שעשינו בטיול, היה ממש מגעיל, עשה כאבי בטן, זרקנו את זה ונשארנו רעבים, לבסוף חזרנו לפיצרייה.
