פארק לאומי טאם-קוק

Tam Coc Ninh Binh

הביקור בטאם קוק היה אחד מהמיוחדים שלנו בויאטנם.
 חשוב להבדיל בינה לבין נינ-בין הסמוכה, בה לא ביקרנו אך היא גדולה ומתויירת יותר.
 הרחוב הראשי בטאם קוק אמנם תיירותי אך שומר על צביון כפרי וכיף להסתובב בו, לאכול ולעשות קניות.
 הלינה זולה מאוד. אנחנו ישנו בהומסטיי מוצלח מאוד (שתכלס מזכיר הרבה יותר מלון או צימר מאשר הומסטיי) עם מארחים מקסימים, חדרים מצוחצחים וגדולים ונוף יפה לשדות אורז והרים:
Https://www.booking.com/hotel/vn/tam-Coc-Mr-Loa-Homestay.en-Gb.html

טיפסנו על הר נחמד עם נוף יפה (100 אלף דונג לאדם) והכי חשוב - השיט בטראנג האן היה מרהיב. תעשו לעצמכם טובה ולכו לשוט שם הכי מוקדם שאתם יכולים. ב7 עד שמונה בבוקר אין שם אנשים וזה הופך את כל החוויה לפסטורלית פי כמה.

גם לשכור אופניים (דרך ההומסטיי ב50 אלף דונג לאדם) ולטייל בכפרים הסמוכים זו חוויה מרגיעה ואותנטית.

במהלך השייט מטאם קוק תיחשפו לנופים מרשימים, ואני ממליץ מאוד על השתתפות ביום טיול הכולל שייט זה.

עם זאת, שימו לב כי ההנאה מהשייט עלולה להיפגם כתוצאה מהמוכרים והמוכרות שיקיפו אתכם לאורך חלק ניכר מהשייט. זה מתחיל באנשים שיצלמו אתכם מסירות סמוכות, ויבקשו למכור לכם לאחר מכן את התמונות, ומגיע לשיא לקראת אמצע השייט, כאשר סירות נצמדות אליכם ומנסות אתכם לקנות מוצרים, בהם מים לזה שחותר עבורכם בסירה. מתיירים אחרים למדתי שלעתים החותר בסירה משתף עם המוכרים הללו בפעולה, ולעתים אף בקולניות.

מלבד התעלמות מהמוכרים הללו, העצה שלי לכם היא להביא מים מיוזמתכם לחותר (תקנו את הבקבוק במחיר סביר בהאנוי), וכך גם תעשו מעשה טוב, וגם תמנעו מהמוכרים טיעון להוסיף ולהטריד אתכם.

חצי יום טיול בנין בין: שוכרים אופניים במלון ורוכבים כ-9 ק״מ (החצי הראשון בצמוד לכביש הראשי). בפארק Tam Coc משלמים עבור הכניסה ועבור סירת משוטים קטנה (לא זול). בכל סירה 2 אנשים. הרשו לשלושת הילדים להיות יחד וקיבלנו בקבלה סכום כסף כלשהו כדי לתת לשייט של השלישייה. השייט הוא הלוך-חזור במשך כשעתיים ועובר בתוך 3 מערות קצרות ונמוכות. ברקע הרים מרשימים. האווירה רגועה, המים צלולים ויש ברווזים מתוקים (נחמד לראות אותם מחוץ לשווקים). השייט נעשה באמצעות רגליים על המשוטים - חביב ביותר. השייטת טיפה מעיקה ומנסה להתחבר (במטרה שבדרך חזור תרצו לקנות ממנה דברים). היה טוב ששמנו את הילדים בנפרד, כי הם אמרו שרק להורים יש כסף, ולפחות מהם נחסכו חפירות.

כשמגיעים לסוף הכיוון הראשון, מחכות סירות של מוכרות, שלא מרפות. הן מציעות פחיות שתייה וכאשר אתם מסרבים, הן אומרות שהשייטת עייפה ושנקנה לה. מכיוון שידענו מראש על עוקץ זה (מרגישים לא נעים, אז קונים. השייטת אחר כך מחזירה את השתייה למוכרת, והן מתחלקות ברווחים) - קנינו בכניסה שתי פחיות קולה, לכל אחד מהשייטים. נתנו לשייטת (פתחנו לה ממש את הפחית, למניעת מיחזור) - והמוכרת עזבה אותנו לנפשנו. אפשר לבקש לעצור לרגע לשירותים - בכניסה הם בתשלום, ושם בחינם. הדרך חזור באופניים קשה קצת יותר, בגלל חום הצהריים. השאירו לכם מים.