מסלול עד שבוע באסיה ”שביל ישראל מדן לדישון“

הלכנו שלושה ימים בשביל ישראל מקיבוץ דן ועד לדישון. ככלל, השביל מסומן היטב ובאופן ברור. אם סטית מהשביל ולא מצאת את הסימון כדאי לחזור לנקודה האחרונה ולהמשיך משם. לא לנסות להמשיך באינטואיציה. מטרת השביל היא להוליך אותך בין אתרים אבל הוא לא עושה את זה בצורה חכמה אלא מתסכלת ומעייפת.

מכפר גלעדי לתל חי אפשר להמשיך בנוחות עם הכביש ואילו השביל מוריד אותך מהכביש לוואדי כדי לראות גשר ורמזור בשדה קוצים ואחר כך בעליה מתסכלת למעלה כדי להתחבר שוב עם הכביש. בנבי יושע לקראת סיום היום, השביל מוריד אותך, מותש ועייף לקניון תלול, אפשר פשוט להמשיך עם הכביש שמאלה ושמאלה עד לחניון הלילה.

בקרן נפתלי אתה מטפס במתלול קשה בשביל להגיע לתצפית יפה ולאחר מכן מסתובב, יורד ומגיע לנקודה הרחוקה 100 מטר מהנקודה שהתחלת בה, שרפת שעתיים, וחוזר בדיוק לאותו המקום. את נחל שניר אפשר לעקוף בשביל נוח ולחסוך את דמי הכניסה. בקיבוץ כפר גלעדי מותר לישון על הדשא בכניסה מימין. בחניון נבי יושע אפשר לפתוח את הברז רק עם לדרמן (לא לשכוח להביא). נקודות חובה למתכנני השביל על חוסר במים וצל. לאורך כל הדרך אין טיפת מים ובקיץ הולכים בשמש לוהטת.

אנשים טובים מצילים את ההולכים, כמו נהג הג'יפ שנתן לנו בקבוק מים והמלאך חנניה ממשכנות הרועים שהציב מיכל מים ענק על השביל. על המיכל משורבטים דברי תודה והוקרה של ההולכים. במו עינינו ראינו משפחה עם שלושה ילדים שהגיעה עם טיפות מים אחרונות למיכל. 

לא ירחק היום שבו נשמע על מטיילים שהתייבשו בדרך. זה לא הנגב שבו אתה יודע בפני מה אתה עומד, למסלולים האלה יוצאות משפחות. אפשר לקחת כובעי ליגיונר שמצלים על העורף וגם חולצות הודיות לבנות ארוכות שרוול שמתייבשות במהירות ומגינות מכוויות שמש. אהל כדאי להציב על משטח ישר, אחר כך תקללו כל שיפוע קטן שמנע ממכם לישון בנוחיות.

כדאי להביא פנס ראש מהסוג שעובד הרבה שעות, משאיר את הידיים פנויות וחיוני בחניוני לילה. להביא כמה סטיק לייט, אם נכנסים לחושך תולים אחד על התיק מאחור נגד פגיעת רכב ולזיהוי. גם טוב כתאורה חלשה לזמן ארוך. לקחת מספרי טלפון סלולארי של נהגי מוניות מהאזור לשעת צרה. אם הולכים בשישי שבת אין אוטובוסים ותחנות המוניות סגורות. לאורך כל המסלול יש קליטה מצויינת.