למון דיו ”החוויה שלי באכסניית Lemon Dew “

כשהגעתי לאלפי פנה אלי ברחוב בחור הודי עם זקן ענק, הוא זיהה שאני ישראלי ואמר לי שבאתר למטייל ממליצים על האכסנייה שלו. הלכתי איתו והגעתי ל-Lemon Dew.

בהתחלה הם עשו עלינו רושם טוב מאוד, אבל הם לא נותנים לך לנעול את החדר שלך במנעול משלך, אלא מביאים לך מפתח. באחד הערבים כשהיינו בחדר שמענו שמישהו מנסה עם מפתח לפתוח את הדלת שלנו, שהייתה נעולה מבפנים. בהתחלה חשבנו שזו סתם טעות. יום למחרת חזרנו לחדר מארוחת הערב וגילינו שמישהו נכנס לחדר, פרץ את התיק שלי (שהיה נעול! ) וגנב מבפנים כסף, כמה מאות דולרים שהיו לי במזומן. כשהתלוננתי ואמרתי שאני הולך למשטרה הם הביאו מישהו שהזדהה כ”שוטר”. הוא אמר שינסו לעזור לי למצוא את השטרות בעזרת המספר הסידורי, רק במידה ומישהו ימיר את הדולרים לרופי אצל חלפן כספים מקומי מורשה. מן הסתם לא הייתה לי שום דרך לזכור את המספר הסידורי של השטרות.

בשלב הזה נכנסתי לאינטרנט לראות המלצות על האכסנייה וגיליתי שאותו סיפור בדיוק קרה לעוד 4 אנשים שונים, שלהם גנבו אפילו יותר! באותו היום פגשתי בחור בריטי שעזב את האכסנייה בעצבים בטענה שהם רימו אותו. הוא פנה לתחנת המשטרה הקרובה והם נפנפו אותו, כי מסתבר שהם קשורים לאכסנייה הזאת. הוא המליץ לנו ללכת לתחנת המשטרה האחרת שהיא קצת יותר רחוקה (אפשר לבדוק בגוגל בדיוק איפה היא נמצאת, לקחנו טוקטוק) . החלטנו ללכת לתחנה הזאת, שם השוטרים הזמינו את הצוות לבירור ובמקום להגיש תלונה הגענו להסדר שהנהלת המקום יחזירו לי את הסכום במלואו וכך היה.

התרשמתי שזו לא היתה הפעם הראשונה שצוות האכסנייה מגיע לתחנה הזאת לבירור. אני מזהיר את כל הישראלים ואת כולם - תתרחקו מ-Lemon Dew!