מסלול עד שבוע בקפריסין ”שבוע בקפריסין“

קפריסין מחוף אל חוף – חמישה ימים קסומים: חשוב לזכור: בקפריסין נוהגים בצד השמאלי של הכביש, זכר לימי השלטון הבריטי שם. גם למעגל תנועה נכנסים שמאלה. הפניות הקלות ביותר הן, כמובן, לשמאל. טיפ: לא לתכנן תוכניות גדולות ליום ראשון – הכל סגור!

יום ראשון: קפריסין, מרחק 40 דקות טיסה מהארץ. עוד לא הספיקו להיעלם חופי ישראל וכבר נראה האי לעין ונוחתים. בשדה התעופה ביקשנו וקיבלנו במאור פנים מפות ברורות מאוד של קפריסין. הכל כתוב אנגלית ויוונית וההתמצאות קלה גם למי שאינם גיאוגרפים מובהקים. התחלנו להעפיל אל ההר המרכזי. התחנה הראשונה שלנו הוא הכפר לפקרה (Lefkara) שהמלאכות השולטות בו הן הרקמה היפהפייה של הנשים ועבודות הצורפות של הגברים. הנוף מזכיר מאוד את שפלת יהודה שלנו. הבתים פזורים ברחבי הנוף וניכרת תנופת בנייה. הכבישים צרים, אבל הנהגים סבלנים. במשך חמישה ימים לא שמענו ולו צפירה אחת! הדרך ממשיכה להעפיל אל ראש ההר. הכביש הראשי הצר מאוד נכנס לכפר, מתפתל בין הבתים ויוצא מן הכפר. בין מקום יישוב אחד למשנהו רואים חקלאות מקומית: גפנים, עגבניות שרי, עצי הדר, תפוח ואפרסק. לאחר לילה ללא שינה ונסיעה ממושכת החלטנו שהגיע הזמן לעצור. המקום הנבחר הוא אגרוס. שתיים בצהריים הכל שומם. מצאנו לנו חדר במלון (כוכב אחד) "ולאכוס". נקי, מסודר ונעים. ברחוב מתחתנו יש חנות ספק מכולת ספק צרכנייה שיש בה הכל – פירות וירקות, דברי חלב וגם בלון גז לאמגזית שהבאנו איתנו. בערב, מוצאי יום ראשון, יוצאים הכל החוצה. בתי הקפה והטברנות מלאים משפחות משפחות, כולם יושבים יחד בנינוחות נעימה לעין.

יום שני: פנינו לטרודוס שעל ראש ההר. הנוף מרהיב עין. בדרך חיפשנו לנו מקום לפיקניק והגענו – שוב על פי השילוט הברור והמדויק – לרחבה מדהימה. על צלע ההר פרוסים עשרות ואולי מאות שולחנות פיקניק. במקום שירותים מסודרים ונקיים (גם ביום שני בבוקר, לאחר יום ראשון שבוודאי ראה אלפי מטיילים); יש כיורים ובהם מים זורמים, וכמובן גם מתקן ענק לצלייה על האש. גם במקומות נוספים ראינו חורשות פיקניק דומות. כל משפחה מביאה את הבשר שלה מן הבית. הגברים עומדים ומנפנפים והנשים בינתיים חותכות את הסלט, מאכילות את התינוקות – מאוד ים תיכוני. המשכנו בדרכנו לטרודוס. מתברר שזה איננו עוד כפר כי אם מרכז מבקרים ושמורטת טבע. הפקחים גרים בבתים פזורים בשמורה, וסביב מרכז המבקרים התפתחה מרכז מסחרי תיירותי של "מציאות" ושל תוצרת קפריסין. כשקנינו שקדים טבעיים שאלה אותנו המוכרת בלי להתבלבל: How Much באנגלית ומיד אחר כך "רבע קילו"? בעברית! לקראת אחר הצהריים המשכנו בדרכנו כדי לחפש מקום ללילה. מצאנו את "Spring Hotel", והיינו האורחים היחידים בו. חדר קטן וצנוע ומרפסת בתוך היער ממש. שקט ושלווה, מקום מושלם להתענג בו על התאנים הטריות שקנינו אצל מוכר הפירות המצחיק מכיכר טרודוס. החלטנו מיד להישאר כאן שני לילות, כדי לטייל עוד על ההר.

יום שלישי: עלינו לנקודת התצפית בהר אולימפוס, ליד הבסיס הצבאי שם. מבין השבילים המקיפים את ההר בחרנו בשביל ארטמיס – 7 קילומטרים. גם בשעת הצהריים היה קריר ונעים על השביל, ופגשנו מעט מטיילים מכל מיני מדינות.

יום רביעי: שוב ארזנו את המזוודה ויצאנו לדרך. טיילנו קצת בכפר פדולאס, שסמלו דובדבנים, והוא נודע בהיסטוריה של הכנסיות שבו. בכפר פויני חיפשנו אחר קדירות יפות, על פי המלצת הספרים, אבל שיטוטינו המרובים הניבו קדרית קשישה אחת, שהראתה לנו את יצירותיה – בבחינת חוג קרמיקה למתחילים. אחד הדברים המיוחדים בקפריסין הוא שהממשלה מעודדת בעלי בתים ישנים ומיוחדים לשפץ אותם ולהשכיר חדרים לתיירים. מצאנו מתחם כזה בעיירה פאנייה, והתברר שאנו שכנים למקום הולדתו של הארכיבישוף מאקריוס. במתחם בית שחולק לחדרים רבים, ולשמחתנו היינו בו רק אנחנו, כך שנהנינו מן החצר המרווחת שהייתה כולה שלנו. טיילנו בכפר ונסענו גם למקום קברו של מקאריוס, שיש בו פסל עצום שלו. אחר הצהריים נסענו, מרחק 45 דקות אל חוף הים המערבי של האי, סמוך לעיר פוליס, ומשם שבנו "הביתה".

יום חמישי: חוזרים הביתה והפעם דרך כביש החוף. תחילה ירדנו לפאפוס, עיר הנמל. התעכבנו בפסיפסים היפהפיים של פאפוס, ואחר כך חנינו בעיר עצמה. עיר נמל אופיינית. מכל עבר מציעים שייט קצר, המון דוכני אוכל ושתייה. מה שמיוחד הוא סוכני הנדל"ן המציעים לכל עובר ושב לרכוש או לבנות נכס בקפריסין. נהג מונית לקח אותנו לשוק, בעיר העליונה, וסיפר לנו כמה הוא אוהב את ישראל! השוק מציע למכירה מתוצרת קפריסין ולא רק. פגשנו גם שתי נערות ישראליות מוכרות מוצרים של חברת אהבה מים המלח. לאחר חמישה ימי נסיעה בכבישים צרים ורגועים עלינו לאוטוסטראדה לכיוון שדה התעופה בלרנקה. חזרנו לנהיגה מטורפת ולצפירות עצבניות.