מערת הקרח בגן העדן הסלובקי ”מערת הקרח בגן העדן הסלובקי“

נאמר לנו כי המערה הזו מרשימה יותר מהמערה שנמצאת בעמק דמנובסקה ועוד נאמר כי למערה בדמנובסקה יש צורך בעליה מאומצת במעלה ההר. מסתבר שגם למערה בגן העדן הסלובקי יש צורך לטפס עליה מאומצת של כחצי שעה במעלה ההר ואז כנכנסים למערה והדבר הראשון שעושים זה – לרדת המון מדרגות. כמובן ששאלתי בהלצה של מי היה הרעיון לשים את המערה דווקא בראש ההר כשההגיון אומר שיורדים למערה?

המערה עצמה מרשימה מאוד, אין ספק, גושים קרח עצומים, נצנוצים קסומים על הקירות ותצורות יפות. בדיעבד – אחרי כל האופרציה של להיסחב עם מעילים מהארץ רק בשביל הביקור במערה, העלייה המאומצת והזמן שבזבזנו בנסיון לצאת מהחניה של המערה, משום שבאותו יום התנהל שם גם איזשהוא מרוץ והכביש היה חסום חלק גדול מהזמן – אפשר היה לוותר על התענוג ולחסוך את הסחיבה ובזבוז הזמן. מה גם שהסיור היה בסלובקית.

מה שכן – אם מחליטים לבוא אז לבוא לסיור הראשון, שמתחיל בחודש מאי ב-9:30 – בסיור שאחרינו כבר היה מפוצץ מאנשים והרבה פחות נעים. ולהביא בחשבון הגעה לחנייה 45 דקות עד שעה לפני כדי לעשות את העלייה יותר בנחת ולא בלי נשימה כמו שאנחנו עשינו מפאת קוצר זמן.

דבר נוסף – הם גובים כסף (10 אירו) על שימוש במצלמה. אל תנסו להתחכם ולצלם בהחבא, בטלפון או בדרך אחרת משום שהסיור מנוהל על ידי שתי גברות. אחת שמסבירה ואחת שתפקידה הוא ללכת במאסף, להאיר לגברת המסבירה בפנס על נקודות אסטרטגיות ולעקוב (במיומנות רבה) אחרי כל נסיונות הצילום הסמוי. במו עיננו מישהי ששלפה נייד, התגנבה לאט לסוף הטור, צילמה בהחבא, ובמזל רב עבורה הכניסה את הטלפון ממש שניה לפני שהגברת שהתקרבה אליה בעדינות ולאט הגיעה אליה. אבל לכולנו היה ברור שהיא יודעת שהיא צילמה. סתם חוסר נעימות.