מסלול עד שבוע בקוסקו ”העמק הקדוש“

חלפו 11 חודשים מאז הטיול הגדול לנפאל והנה אנו ארוזים שנית ויוצאים לדרך והפעם דרום אמריקה וליתר דיוק, התכנית מכוונת לפרו ואולי גם לבוליביה. קוסקו מכבדת אותנו במזג אויר נאה, אם כי קריר בלילה ואחרי לילה של מנוחה והסתגלות לגובה. אנו מוכנים לאתגרים שמציבה לנו העיר היפה והנעימה. במלון Los Apus התכבדנו בתה מעלי קוקה שנועד להקל על מחלת הגבהים. לפני הטיסה טיפלנו בעצמנו עם כדורים שנועדו למניעת מחלת גבהים ואכן למעט קשיי נשימה קלים וכאב ראש קל לא היו בעיות. בהמלצת טיפ מלמטייל הגענו לג׳ואל ממרוולוס פרו ובאמצעותו בחרנו שני טיולים, לאחר שבדקנו מחירים בסוכנות נוספת. מסתבר שכרטיסי רכבת למאצו פיצו הם מוצר שרצוי להזמין מספר ימים מראש. מחירי הכרטיסים גבוהים מאוד מ45 דולר עד 170 ברכבת המיוחדת חירם בינגהם. היות ולא השגנו כרטיסי רכבת ליום המחרת יצאנו לטיול בעמק הקדוש.

הטיול בעמק הקדוש התחיל בביקור בשוק צבעוני בפיסאק ובאתר האינקה השוכן גבוה מעל העיר ומהווה אטרקציה ראויה. מצודת האינקה בפיסאק מתנשאת גבוה מעל העיירה, יש בה טרסות לעבודה חקלאית מצודה ושורות של קברים על הצוק שממול. האתגר הוא כמובן לטפס אל ראש המצודה ולצפות בנוף המרהיב. בהמשך נסענו לאויאנטאיטאמבו המבצר המרשים בגובה 2800 מטר. העיירה שלמרגלות המצודה משמשת כדוגמא לתכנון עירוני מתקופת האינקה. בעיירה נמצאת תחנת הרכבת המובילה למאצ'ו פיצ'ו. במתחם הטקסים שבראש האתר מוצבות אבנים השוקלות עשרות טונות, שהובלתן לראש האתר נחשבת מבצע הנדסי אדיר. 

אתר האינקה האחרון בסיור אליו הגענו בחשכה היה צינצרו מקום הולדתה של הקשת בענן. במקום כנסיה מהתקופה הקולוניאלית. למחרת בצהרים יצאנו לטיול השני למאצו פיצו. בדיעבד אני מבין שהיינו צריכים לחבר את שני הטיולים, כלומר בסיום העמק הקדוש להישאר באויאנטאיטאמבו ולהמשיך משם לאגווה קאליינטס ולא לחזור לקוסקו.

מקוסקו שילח אותנו ג׳ואל במונית רגילה לאויאנטאיטאמבו, לאחר ויכוח נאלץ לשלם מכיסו את מחיר הנוסע הנוסף שרצו לצופף איתנו כאשר הגענו לעיירה הסתבר שיש פקק בכניסה ואין אפשרות להגיע ברכב רצנו כרבע שעה עד לרכבת והספקנו. הרכבת העושקת המצועצעת נוסעת כשעה וחצי בעמק בין פסגות גבוהות ובצמוד לנהר האורובמבה השוצף. בעיירה אגו ואס קאליינטס חיכתה לנו נערה עם שלט הנושא את שמנו והובילה אותנו למלונית. בערב הגיע לחדר מדריך והסביר לנו את הפרוצדורה למחר.

יש העולים מאגואס קליינטס ברגל אל העיר, יש הצועדים אליה ארבעה ימים בשביל האינקה העתיק. אנחנו רכשנו כרטיסי נסיעה לאוטובוס הזהב (כשמו כן הוא צבעו זהב ועלות כרטיס הנסיעה שווה זהב) שעולה למאצו פיצו עמדנו מספר דקות בתור ונסענו בדרך המפותלת במעלה ההר אל האתר. כאן חברנו לקבוצה ולמדריך והתחלנו בסיור. כדי לאתגר קצת את הביקור רכשנו כרטיסים לטיפוס אל פיסגת ההר מונטנה מאצ'ו פיצ'ו ממנו צופים אל העיר החרבה ממעוף הציפור. העיר מרהיבה ביופיה, מבני אבן על ראשי הפסגות ונופי בראשית. באמת אתר תיירותי מהמעניינים בעולם, סיפורה מזכיר קצת את סיפורה של אנגקור בקמבודיה שהתגלתה לפני עשרות שנים חבוייה ביערות. עוברים בין המקדשים השונים, על הטרסות רועה עדר לאמות. לאחר סיום הסיור המודרך של כשעתיים אנו רצים ועולים בכבדות אל תחילת מסלול ההליכה אל פיסגת הר מאצ'ו פיצ'ו הצופה מעבר לעננים מגובה 3050 מטר אל העיר העתיקה שגובהה 2400 מטר. הכניסה לעלייה נסגרת בשעה אחת עשרה ואנו מגיעים מותשים ומתנשפים אל השער למסלול ממש לפני סגירתו. כעת צריכים לאסוף את הכוחות ולטפס במדרגות סלע במשך שעה וחצי אל פסגת ההר. הדרך חולפת ביער עד כאשר מפעם לפעם נחשפת העיר ההולכת ומצטמצמת מול עיינינו. ואכן המאמץ משתלם התצפית מלמעלה על העיר העתיקה ועל כל האזור הסובב שווה את המאמץ האדיר. מעניקים לעצמנו מדליה על המאמץ ומתחילים את הדרך שתחזיר אותנו לקוסקו.

העיר קוסקו מקסימה בנוייה על חורבות האינקה ורישומם ניכר בכל מקום. ברגע שיצאת ממרכז העיר התמונה משתנה לחלוטין עליבות לכלוך ועוני אופפים אותך. מזג האוויר בבוקר הולך ומתחמם וכולם מתחרדנים בפלטה דה ארמס ובצהרים מתחילה התקררות עד לגשם שוטף. מבקרים במוזיאון האינקה. במוזיאון אסור לצלם. רוב הכתוביות בספרדית בלבד וחבל. בחצר המוזיאון אינדיאנית עוסקות במלכת יד והעבודות מוצגות למכירה בחנות המוזיאון. אזור קוסקו והעמק הקדוש נראה עני מאוד הרבה התחלות בנייה שנעצרו, בנייה מלבני בוץ מאוד נפוצה והשדות נחרשים באמצעות צמדי שוורים. מרכז קוסקו מאוד נקי ומשדר תחושת ביטחון עקב השוטרים הרבים הסובבים ברחובות.

בילינו בקוסקו 5 לילות ובאגוואס קליינטס לילה נוסף וכעת אנו על טיסה לארקיפה. נראה כי ניתן היה להסתפק גם בארבעה לילות, אלא עם מתכוונים לצאת לבקר באתרי האינקה שבעיר.