תחבורה ציבורית ומוניות בבוקרשט ”לא מוניות ולא אובר“

נחתנו בשתיים בלילה. הוצאנו פתק למונית. אך הוא טען שאין לו מקום לכולנו (שלושה אנשים עם מזוודות) והציע שניקח עוד מונית. באיזשהו שלב הוא הצביע לנו על מונית טיפה גדולה יותר (כולם דאצ''יה לוגאן רק שהוא היה דגם של 5 דלתות) . ההוא רצה כמעט כפול.

הזמנו אובר. הגיעה בחורה ממש נחמדה. עם רכב בגודל של המונית הראשונה. והיה לה מספיק מקום. היא אמנם נסעה לאט אבל הייתה מאוד אדיבה, וגם כשירדנו ירדה איתנו לוודא שמצאנו את המקום.

אבל כנראה שזו הייתה חוויה חד פעמית.

למחרת בבוקר יצאנו לטייל ברגל. ממרחק של עשרים דקות ברגל (5 דקות נסיעה) עצרנו מונית.

היה רשום לו 1.99 ליי לק”מ, ביקשנו להפעיל מונה (פחות מ-2 ק”מ) . אבל מאחר ולא ידענו איך נראה המונה המקורי, לא קלטנו שמה שהוא הפעיל זה סתם טאבלט עם אפליקציה שמריצה מספרים.

כשראינו שהמונה קופץ, ושהוא פונה פתאום שמאלה סתם (הדרך היא רק ישר) . ביקשנו לעצור, המחיר היה 18 ליי ובלי עודף מעשרים.

החלטנו לחזור לאובר. אבל הפעם נפלנו על נהג מופרע שעקף בצורה מטורפת מכל חור אפשרי, בין חניות, נתיב נגדי, אי תנועה, פסי רכבת. הכל עובר.

וכל זה תוך משחק בטלפון. ומידי פעם הצצה לכביש כדי לזהות שניה לפני תאונה ותת ברקס ברגע האחרון.

בסוף הבנו שרק רכב. שכרנו רכב (על כך בטיפ נפרד) ומאז היינו שלווים יותר.

מצורף תמונה של הנהג מונית.

ומפה של המסלול שעשינו (ולא את כולו כי עצרנו באמצע)