מסלול עד שבוע בהר הקילימנג'רו ”מחשבות על הקילימנג`רו“

השבוע נחתנו מטיול בן חודש באפריקה במהלכו טיפסנו על הקילימנג`רו. החוויה היתה עצומה, אבל אנחנו חייבים להודות שחזרנו עם רגשות מעורבים לגביה.

הדברים הטובים כמעט ברורים מאליהם: הנוף' חווית הטיפוס היא מרגשת. קשה להגיד שנהנים ביום שאתה סוחט את עצמך פיזית עד כמעט קצה גבול היכולת, ושמפאת הגובה הרב מתמודד עם כאבי ראש ובחילות, שלא לדבר על הקור העז. ובכל זאת - יש משהו בטיפוס שהוא מזכך בעיני. התמודדות עם עצמך, החל מרגע מסוים מדובר בכח רצון נטו. זו חוויה כמעט רוחנית של להכיר את עצמך ואת מי שהולך איתך.

אבל יש גם לא מעט דברים מעצבנים. בגלל היות המקום אטקציה תיירותית - המקום פשוט מפוצץ באנשים. בעיקר ביומיים הראשונים וביום הטיפוס לפסגה - זה פשוט סרט נע של אנשים. קשה להנות מהשקט ומהנוף בלי לשמוע איזה טרנזיסטור של אחד הסבלים או צעקות של חלק מהמטיילים. בחלק מהמקומות אפילו אי אפשר לעצור ולצלם או סתם להסתכל בנחת מסביב בלי לחשוש שאתה תפריע למישהו ללכת, או לחילופין שמישהו יתנגש בך בלי לשים לב. ממש לא מדובר בלהיות בטבע או לטייל, אלא להיות בתוך אתר תיירות מתויר ביותר, שהוא גם במקרה הר גבוה.

ועוד יותר - בגלל התיירותיות המוגזמת, רוב הקבוצות מטיילות במין שטאנץ לוגיסטי. כולם יקבלו פופקורן כשהם מסיימים את יום הטיול. כולם יקבלו בערך אותו תפריט בערך באותה שעה ובערך באותה צורת הגשה. להרבה אנשים זה כנראה מתאים - אותנו זה קומם. בשבילנו חלק מלהיות בטבע זה להתמודד בעצמנו עם כל אותם אלמנטים. אנחנו לא אוהבים שמשרתים אותנו ולא אוהבים שמגישים לנו אוכל.

אז סליחה על כל ההרהורים הפילוסופיים האלה. הקילימנג`רו באמת מדהים. אני לא מצטער שטיפסנו עליו. אני חושב שגם הצלחנו לא לפספס את חלק מהנקודות שהזכרתי למעלה. אבל בניגוד למקומות אחרים בעולם, אליהם ברור לי שאני ארצה לחזור ולטייל בהם שוב ושוב, לקילימנג`רו אני לא אחזור כל עוד המצב הוא כפי שהוא היום. או לפחות, אבחר במסלול הרבה פחות נפוץ, ואהיה אסרטיבי יותר ולא אסכים שישלחו לי סתם סבלים אקסטרה שאפשר בלעדיהם. ועכשיו לקצת פרטים טכניים והמלצות למי שעדיין רוצה לטפס:

טיפסנו במסלול מצ`אמה ב-7 ימים, עלה כ-740 דולר לאדם בסך הכל. תביאו הרבה בגדים חמים, במיוחד כאלה שעוצרים רוח חזקה. תצטרכו אותם בעיקר ביום של הפסגה. אוהל מסופק בדרך כלל על ידי החברה המארגנת, אבל תבדקו אותו טוב טוב לפני שאתם יוצאים. תביאו שק שינה חם. כדאי גם לפגוש את המדריך והטבח לפני היציאה כדי לוודא שהתקשורת ביניכם טובה ושיש כימיה, וכן לספר להם מה אתם אוהבים או לא אוהבים לאכול ומתי.

 תלכו לאט. תקשיבו לגוף שלכם ותעצרו כשאתם לא מרגישים טוב. ממחלת גבהים מתים. וזו המחלה שהכי שטותי למות ממנה. אם לומר את האמת, אנחנו ניסינו לדחוף את עצמנו קצת ולקצר לשישה ימים אחרי ששלושת הימים הראשונים עברו בקלילות יחסית. הגענו לבראפו (4600 מטר) והחלו לי כאבי ראש. החלטנו לרדת למחנה קראנגה (4100 מטר) מה שהתברר כאחת ההחלטות המוצלחות ביותר בטיול. למחרת עלינו לבראפו שוב בלי שום בעיות וגם הגענו לפסגה ללא בעיות מיוחדות. אז לא להתבייש לרדת או לעצור.

תשתו הרבה מים. שלושה ליטר ליום לאדם רחוק מלהספיק. צריך בערך כפליים מזה. אפשר להיעזר בכדורי דיאמקס. אני השתמשתי, אשתי לא. שנינו הגענו בלי בעיות מיוחדות לפסגה. השתנה זה אחד הסימנים המוצלחים ביותר להתאקלמות לגובה. תשתינו הרבה! תקראו מספיק על מחלת גבהים. כאמור זה טפשי למות ממנה, וכדאי שתהיו מודעים לסימנים כדי שתוכלו להקשיב לגוף שלכם. לכל אחד קצב התאקלמות שונה, וגם אם שותפכם לדרך מקפץ על הגבעות ללא קושי ב 4000 מטר, אתם עדיין יכולים להיפגע. אין תחליף לתסמינים של המחלה, ולכן אל תקחו כדורים רגילים נגד כאבי ראש.

תגיעו מצויידים היטב. ביגוד חם כבר אמרתי, אני אוסיף גם מקלות הליכה. אם לא הלכתם איתם עד היום אין לכם מושג כמה שזה עוזר. אם הלכתם איתם בהרים - אתם לא זקוקים להמלצה הזו, אתם כבר יודעים לבד. תקפידו על טכניקת הליכה נכונה: הולכים לאט ובקצב קבוע שבו כל צעד הוא צעד קל יחסית שאינו דורש אנרגיה רבה. 

הקצב האיטי והקבוע הוא הדבר העיקרי שחשוב, ושעוזר לגוף לשמור על האנרגיה שלו. הצעדים הפשוטים עוזרים לשמור על הקצב הזה לאורך זמן. תשקלו ברצינות לבחור במסלול מתוייר פחות. למרות כל הרהורי הכפירה שלי - מדובר בהר יפהפה ומאתגר. והטיפוס על ההר הוא חוויה מרתקת שחוזרים מנה נפעמים. יום וחצי אחרי שהגענו לפסגה, עלינו למטוס בדרך חזרה הביתה. המטוס עבר כ - 1500 מטר מעל פסגת הקילי, היה בהיר, וראינו ממש לידינו את הפסגה. אין לכם מושג איזה הרגשה של גאווה והתרגשות וסיפוק עצמי עברה בנו כשראינו את המראה הזה.