יום ראשון
יום הטיסה מגיע, אנחנו מוכנים אבל לא ארוזים. יש הרגשה שבשלב זה המכונות הנפשית חשובה מהחפצים, אבל אני מתעקש לדחוף לתיק עוד תרופה, עוד חולצה ועוד סתם משהו לא נחוץ שייתן לי בטחון... המשפחה מגיעה להפרד, חברים מגיעים. אנחנו נפרדים מדודי המתוק שאפילו שהיה אצלנו זמן קצר, מצא לעצמו פינה בלב שכאילו התאימה רק לו. הבנות נפרדות בקצרה ומתאהבות באוגר סיבירי קטנטן. לימים נבין שהפרדה הקצרה, הייתה מחוסר מודעות וגלי געגועים ממשיכים לאורך הטיול.
המשפחה ממשיכה ומלווה. אורך הטיסה בשמיים קצר יחסית 4+3+1.5 שעות טיסה, אבל ההמתנות והעצירות הופכות את זה ל25 שעות! תחילת המסע שלנו למעייף.
שעות מפרכות שבהן הילדות לא ישנו ולו שנייה בודדת, הגיעו לסיומן ואנחנו נוחתים בדרמסלה.
