יומן קרוז פסטיבלים - יפן וקוריאה באוגוסט
באוגוסט האחרון הפלגנו עם Diamond Princess מנמל יוקוהמה בטוקיו למסע בן עשרה ימים סביב יפן. זה לא היה עוד קרוז רגיל - אוגוסט ביפן הוא חודש הפסטיבלים, והמסע הפך לחגיגה נודדת של ריקודים, צבעים ואנשים.
אאומורי - פסטיבל הנבוטה
כבר מהבוקר הרחובות של אאומורי רחשו. אנשים מחופשים, קבוצות מתאמנות, תיפוף ומוזיקה מכל עבר. מזל שקנינו כרטיסים מראש לשני מופעים - הצהריים והערב - כי היה בלתי אפשרי למצוא מקום ברגע האחרון.
במופע הצהריים נגררנו אחרי התופים. גברים נושאים רפסודות ענקיות מוארות, רוקדים, צועקים, מזיעים - מחזה עוצר נשימה. בערב הכול התעצם: הרפסודות ירדו למים, הועמסו על סירות, ושטו באור זיקוקים מרהיב. נאלצנו לחזור לאניה לפני סיום, אבל כל הדרך לים ליוו אותנו הזיקוקים - רגע של קסם שלא אשכח.
בוסאן - גשם ורגעים נדירים
בבוסאן ירד גשם קייצי כבד. מדריך פרטי חיכה לנו, ואיתו הגשם הפך להרפתקה.
המקום הראשון היה מקדש Haedong Yonggungsa. המקדש יושב על צוק, הים נפרש למרגלותיו, והגלים מתנפצים אל הסלעים. מזל שהגענו מוקדם - בתוך דקות המקום התמלא בקבוצות מבקרים והפך צפוף ורועש. אנחנו זכינו לכמה דקות נדירות של שקט מול הנוף, רק אנחנו והאוקיינוס.
אחר כך שוטטנו ב־Gamcheon Culture Village, שכונת האמנים הצבעונית. בתים צבועים בגווני ורוד, כחול, ירוק וצהוב, כמו ציור חי. הלכנו לאיבוד בסמטאות מלאות גלריות וחנויות מזכרות - מקום שכיף פשוט להסתובב בו.
סיימנו בשוק הדגים Jagalchi, שוק רועש ומלא חיים, ובכיכר BIFF, שם פסטיבל הקולנוע של בוסאן מתקיים מדי שנה. טביעות ידיים של כוכבים על המדרכה הזכירו את הוליווד - רק עם ריח של דוכני רחוב קוריאניים מסביב.
קוצ'י - ריקודים ברחובות וגנים פורחים
בקוצ'י נפלנו על היום האחרון של Yosakoi Festival. הרחובות נסגרו, המוזיקה בקעה מכל עבר, ואנחנו פשוט הלכנו בעקבות הצלילים. המוני רקדנים בתלבושות צבעוניות מילאו את הרחוב, וכל כמה דקות התחלפה להקת ריקוד אחרת. היה צפוף, חם, סוחף - תחושת חגיגת רחוב אמיתית. היתרון: לא צריך כרטיסים מראש, רק להגיע ולהיסחף.
את שעות הבוקר ניצלנו לביקור ב־גנים הבוטניים של מקינו, מחווה לד"ר תומיטארו מקינו, "אבי הבוטניקה היפנית". זה היה ניגוד מוחלט לפסטיבל - שקט, ירוק, חממה טרופית ענקית ואלפי מיני פרחים. שלווה לפני הטירוף.
טוקושימה - הריקוד שלא נפסק
ביום האחרון ירדנו לטוקושימה. ניסינו לטייל ביום החם - עלינו ברכבל להר בוזן, אבל החום היה בלתי נסבל וירדנו אחרי חצי שעה. בסוף מצאנו את עצמנו ממתינים בקניון למופע הערב - וזה היה שווה כל רגע של ציפייה.
בערב התחיל פסטיבל Awa Odori. הרחובות התמלאו רוקדים, נשים בכובעים מחודדים מסורתיים, תלבושות צבעוניות ותופים שהרעידו את האוויר. ומה שהדהים אותי עוד יותר - הנשים רקדו עם סנדלי עץ על עקבים גבוהים. הסתכלתי עליהן ולא הבנתי איך הן מצליחות בכלל ללכת עליהם, ועוד לרקוד שעות שלמות. זה היה שילוב של חן, כוח ושליטה שממש קשה להסביר במילים.
אומרים שזה פסטיבל שמעולם לא נדחה בגלל מזג האוויר - וככה זה גם הרגיש: אנרגיה שאין לה הפסק.
מה שהכי ריגש אותי היו הילדים. לראות אותם רוקדים לצד המבוגרים, מחייכים, מזיעים, נהנים - זה היה הרגע הכי מצולם שלי. כצלמת, הרגשתי שכל פריים הוא אוצר.
טוקיו - סוף עם טעם של עוד
הטיפים שלי למטיילים
כרטיסים מראש - לפסטיבל הנבוטה חובה להזמין מראש. האחרים - אפשר פשוט להגיע.
ציוד חובה - מטריה, מעיל גשם קליל, הרבה מים, קרם הגנה וכובע. אוגוסט הוא מזג אוויר קיצוני.
נעלי הליכה ומצלמה - חובה. קרוז כזה הוא חלום לצלמים.
סיורים פרטיים - בבוסאן מדריך פרטי שינה לנו את היום.
סיכום אישי
זה לא היה סתם קרוז - זה היה מסע תרבותי בין עמים, ריקודים ואנשים. כל תחנה הייתה עולם אחר: הזיקוקים באאומורי, הגשם בבוסאן, הרחובות הסוערים בקוצ'י, הריקודים האינסופיים בטוקושימה.
קרוז פסטיבלים בקיץ - זו חוויה של פעם בחיים, מלאה צבע, ותנועה
