אפור בחמישים גווני צבע – אודסה של חורף
עצמת האפור היא ביכלתו לבלוט מסביב לגוונים אחרים, בהירים או כהים, חדים או מרוככים, טריים או מיושנים. זהו הרושם שאודסה החרפית משאירה אצל התייר כשאפור וקור מתערבבים יחד ומשמשים רקע לחיים הזורמים בעורקים הגלויים והסמויים. כך הופכת כל קרן נוצצת למוקד משיכה והעין לעולם רעבה לנקודות הצבעים השזורים בלוחות האפורים. אלו מסמנים מה בקרבת מקום: מדרכה, מסעדה, כביש אספלט או מרוצף אבנים, חנות, רצף דוכני מזון ומזכרות, קניונים, מועדוני תענוגות בשרים, נגני רחוב, אורות חג ועמודים לקישוט, בלילי בתים וכל דבר שהוא סימן לחיי אנוש. בין כל אלו נתפר האפור בנוקשות וברכות כבשמיכת טלאים עבה ומבליטה.
יש בה הכל, בעיר. חיי יום ולילה, מוזיאונים, תרבות של ההווה וקידוש העבר, מוצרים לכל וכל שיד אדם תיבנה ותייצר. מחיריה נעים בין זול ליקר. מותגי חוץ הם יקרים ואיכות ויעילות מקומית זולות. מרכזה עולה מנמל הים המפורסם, באמצעות אותן מדרגות ששמשו תפאורה לסרט מרתק – אניית הקרב פוטיומיקין הנשען על רבעי עובדות ושהפך בשל תנועה של עגלת תינוק עליהן, לעמודת יסוד בלימודי קולנוע. המדרגות הוחלפו מאז מספר פעמים ושוקמו, כמו גם השלטונות שמסביב להם. ועם זאת נותרה התפאורה של אודסה מעניינת בחזותה, עד כדי כך שמדריכי טיולים אוהבים להראות אותה כדוגמה לתל אביב של יוצאיה: דיזנגוף, פינסקר ואחרים. גם בה יש שדירות רוטשילד למשל ואנשים מטיילים בה כשידיהם שלובות מאחורי גבם, אלא שהם נעים בקור מקפיא, באפרוריות סביבתית ועם מעט משאבים ליהנות מההצעות שנמצאות במרחק קצר משם, בלב המסחרי ההומה. שדרות אלו לובשות חצאיות ושמלות תאורה במשך חגי הנוצרים ומכנסות אליהן דוכנים לממכר ממתקים, יין חם, בשרים ובצקים בעיבודים שונים. כך אוהבים האודיסאים את חגם: אורות בעין וחמימות בבטן.
האודיסאים הם עקשנים. את העיר ורחובותיה הם שימרו בשמם באדיקות, מול כובשים שונים וסירבו להיכנע לתכתיבים שניסו שליטים להורות להם. את מאבקם בנאצים הם משמרים באתר זיכרון, שהוא אחת הכניסות לאודסה של מטה. זו העשויה מבוך מנהרות מפותלות, שהן תולדה של מכרות אבני הבתים. 'קטקומבות' נקרא האתר, שנמצא בין המקומות בהם תייר מזדמן צריך לעבור. שמו רק גזור מאתרי מינהרות קבורה. כי קברים אין שם. יש תערוכה מצמררת שמתארת את לחימת הפרטיזנים ובעיקר את חייהם במחילות הלחות והקרות. אתר קשה לביקור, לעיכול, לצפייה ולהבנה גם לבאים מקרב העם היהודי. מנהרות אלו, טוענים התושבים, גורמים קשיים משמעותיים בהחדרה של תשתית תחבורה תת קרקעית, שכן קיים חשש כי הדבר יוביל להתמוטטות מבני מגורים, תעשייה ומסחר. בכך הם מסבירים גם מיעוט של בתים רבי קומות, אם כי כאלה ניתן בהחלט לראות במקומות שונים.
אוטובוסים, מוניות, קרוניות חשמל ומסילות ברזל עושים את העבודה במקומם של נתיבי הסעה מתחת לאדמה אך את השירות היעיל נותן יישומון הובר (UBER) , לזימון הסעה ברכב פרטי. בביקור של חמישה ימים הוא ענה על רוב הצרכים אבל התברר כי גם הוא סובל מתקלות מדי פעם. זה מתבטא באיחור או אי הגעה, גם אם במינונים נמוכים. נמצא גם, כי התראת המסע שעיקרה יוקר המוניות, היא התראת שווא. עלות הנסיעה בהן אכן מעט יקרה, אולם רחוק מלהיות 'משחטה' או מלכודת תיירים. אפשר להגיע בהסעות אלו ממרכז העיר לכל מקום באודסה רבתי, גם אם הוא מרוחק יחסית, כמו שוק שבעת הקילומטרים רווי מגוון הסחורה שבו, קניון ריביירה הגדול, אתר הקטקומבות, רובע ארכדיה על שלל הצעות הבילוי שהוא מגיש לצד חוף ים ושעשועים, בית מגוריו של זאב ז'בוטניסקי, תיאטרון האופרה ושלל מקומות הבילוי שיש בעיר.
ההליכה ברחובות היא אפשרות בהחלט טובה. הגוף מתחמם והמצברוח משתפר. היותה של אודסה בת 225 שנים, מייתרת קצת את המושג 'עיר עתיקה', המושג 'עיר ישנה' הוא בעייתי, נותר עם כן המונח 'וותיק' בהקשר של המרכז הפועם שלה. הליכה בו חושפת את המטיילים למגוון מקומות הבילוי והקניה ובצדם מאפיינים של חברת שפע בהתהוות. בתים רבים נראים מתפוררים למרות שכבות הצבע שעליהם. החזיתות וצלעות הצד מעלות קריאות השתאות, שמתפוגגות בבחינה קרובה יותר של תפאורת הסוואה למצבם האמיתי. שמות החנויות מסגירות את הרשתות העולמיות שהעמידו בעיר סניפים, לצד חנויות עיצוב מקומיות. אלו וגם אלו בחרו דווקא בעליבות הסביבתית ככוח משיכה של לקוחות וכך אפשר לראות בכותל חשוף של מבנה ישן, חלל יוקרתי מואר ומזמין. הדבר מבטא שני עניינים: מצד אחד צימאון לתיירים ואלו פוקדים את אודסה בעיקר בקיץ ובתחילת החורף, כשפתיתי שלג ראשונים מבשרים את בואם של חגי סוף השנה. מהצד השני את מדד החיים הנמוך כל כך של התושבים. אפשר להבין בשיחות עימם כי השכר הממוצע הוא נמוך מאד. כמה? כ 150 דולר בחודש. קיימת שכבת עשירים דקה בין מאות אלפי התושבים אך אין מעמד בינים. וקשה להתעלם מכך.
נסיעה עם נהגי הובר מדגיש את הדבר מאד. מכוניות השירות מוכרחות להיות מתוחזקות באופן תדיר, בשל מצבן הרעוע, עד כדי סיכון הנוסעים. בהתבוננות ברחובות ניתן לראות כי העיר נקייה מאד, אך שימורה נחות. הכבישים גרועים ושבורים, כך גם המדרכות ושאר הדרכים. אין כמעט גינון ומתחמי פנים שבין בניינים אינם מושתתים באופן ראוי. שיכוני המגורים נראים מיושנים מבחוץ ונופם רחוק מלהיות מזמין. האוכלוסייה עצמה אינה בעלת מאפיינים זהים, למעט השפה שאותה מדברים התושבים, ובאדיקות מוזרה הם מסרבים לצרף לתחומי הידע שלהם שפות מדוברות בין לאומיות אחרות. הדבר הראשון שעולה במחשבה הוא שכך 'עושים קופה' על מבקרים. השוואות שונות בין מחירי שירותים ומוצרים מצביעות על כך שזאת אפשרות בהחלט קיימת. למרות שברוב המקרים העלויות נמוכות, הפערים ביניהם מעלים חשד שכך נוהגים הסוחרים בתיירים. זו אוכלוסייה שצורכת תרבות ודורשת שהיא תהיה מלהיבה ועשויה היטב, למרות הסביבה העלובה של חייה השגרתיים. זו אוכלוסייה שגיבוריה העיקריים והזוטרים מונצחים באופן ראוי גם כשמדובר באישי רוח ובמורדים. זו אוכלוסייה שתשרת לקוחות באופן יעיל אך תעשה זאת בשל השכר שתקבל בתמורה. קשה להשתחרר מהתחושה שמה שמניע אותה היא מסורת רבת שנים של מנהגים ואירועים, ביחוד נוכח העובדה שבסוף דצמבר ממלאים את הרחובות, הקניונים והמקומות הציבוריים האחרים שירי החג שנעשים בשל כך דביקים עד לזרא. אלו זורים את הצבעים על משטחי האפור של אודסה ואולי זה הטוב שלה, כי אחרי שהדברים האלו נאמרו, זכרון סיפורי גבורת הפרטיזנים בנקודה אחת, איכות ומצוינות המזון בנקודה שניה, תאורה ותפאורת החגים בנקודה שלישית ואפשרויות הבילוי בעיר בעונות השונות בנקודה רביעית, יוצרים עורק חיים מעניין ושווה לביקור ושהות של כמה ימי תחילת החורף וכמה ימי קיץ.
