ויזה ומעברי גבול בזנזיבר

מצטרפת להמלצה להוציא ויזה דרך האינטרנט - המחיר אותו מחיר וזה יחסוך לכם לעמוד בשדה התעופה הרעוע כשתגיעו ליד שולחן לא נוח ולמלא שם את הפרטים. שימו לב שזה לוקח עד שבוע ומקבלים במייל את הויזה

במקום לחכות בתורים בדה תעופה, ניתן באינטרנט להוציא ויזה תוך שבוע.

חוסך המון זמן ודוחק. אותה עלות של 50$. גם מקבלים טפסים למלא מראש ולא בשדה.

Https://eservices.immigration.go.tz/visa

בשדה תעופה, תוך דקה סיימנו את הביקורת גבולות.

בירידה רגלית מהמטוס מגיעים למבנה הכניסה ושם נעמדים בתורים ארוכים. התור הראשון הינו לתשלום עבור ויזת הכניסה לאי בסך 50 דולר ארה”ב לכל בן אדם והתשלום במזומן בדולרים בלבד. אמנם נותנים קבלת תשלום אך זו צמודה לטופס שמוסרים למשטרת ההגירה בתור לאשנב הבא. לכן מי שרוצה לשמור אסמכתא ששילם את הויזה רצוי שיצלם זאת בטלפון הנייד. בחלון הבא יושב שוטר גבולות הבוחן את הדרכון וכמעט לא מתעניין בטפסי הכניסה שמלאנו. לעתים הוא מוסר את הדרכון לעיון לשוטר נוסף ובכך מתארך עוד יותר זמן השהייה בתור. עם היציאה משם עוברים לאיסוף המזוודות המונחות על הרצפה וכבר רצים אליך להוציא לך את המזוודה ומבקשים בקשיש. יוצא משם ואז מגיע מיידית לאלו שמסיעים לבתי המלון.

אני רוצה לציין שעם החזרה לשדה התעופה יש שוב תורים ובעיקר התחושה הלא נעימה ממי שלוקחים את הדרכון כאילו לעיון אך מביטים אליך ודורשים בקשיש. זה קורה מיד עם היציאה מרכב ההסעה. מגיע בחור המעביר את המזוודה 5-10 מטר ומבקש בקשיש. מגיעים לתחילת התור מחוץ לטרמינל ושם עומד אדם המבקש לדעת אם יש דרכון וכרטיס למטוס אך מתעניין יותר בבקשיש והבקשיש חוזר על עצמו בהמשך וממאיס עליך את הטרמינל הזה. זנזיבר נפלאה אך הסיום בטרמינל משאיר טעם מר.

עלות הויזה בזנזיבר 50$ לאדם, נכון ל1/19.

משלמנם במקום כשמגיעים, רצוי להביא למי שיש Payority Pass כרטיס שיש לכל חברות האשראי

שהוא כרטיס מעברי גבול, ואז חוסכים עמידה של שעה ויותר בויזות ונכנסים לטרקלין צדדי, אם אפשר לקרוא לטרקלין כזה במדינת עולם שלישי, טרקלין.

כשאתם נוחתים בשדה, שדומה יותר לחדרון, בקשו מהאבטחה לעבור לטרקלין של Pyority Pass.

ואף תקבלו שתיה קרה

להגיע עם הרבה דולרים של 1. לטיפים.

טפסי ויזה- למלא לכולם בבית- מקצר מאוד לוז.

מתנות לכפריים- לא מתוקים. הרבה בלונים. מדבקות. טושים.

לסמן מזוודות בסרט ייחודי תואם. ימצאו לכן אותן בקלות. אין מסוע.

לקח בדיוק שעתיים וחצי מרגע הנחיתה עד שהאוטובוס יצא לכיוון המלון. הכניסה קשה מאוד - חדר צפוף ולא מאוורר מכיל את כל המגיעים בתורים ענקיים וצפופים (בעיקר לתשלום הויזה) . אין מקום לשבת ובקושי לעמוד. אין מקום למלא את הטפסים. הכנה נפשית תעזור לעבור את הקטע הזה בשלום. אחר כך שוכחים. גם ביציאה התהליך ארוך אבל התור יותר מסודר. לקח קרוב לשעתיים עד שהגענו לחדר ההמתנה לטיסה שגם היה המקום היחיד שמקורר באופן סביר.

לא לצפות. בכל זאת אנחנו באפריקה אז תזרמו ותיכנסו לאווירה. השדה מוזנח וישן וכל התהליך בו מתנהל באיטיות ואדישות. תהיו סבלניים!
 בהלוך - יורדים מהמטוס ועומדים בתור לתשלום אגרת הויזה. התשלום הינו 50$ לאדם ומתבצע בכרטיס אשראי בלבד. כדאי להביא יותר מכרטיס אשראי אחד לכל מקרה (לפעמים הם מבקשים להקיש את הקוד הסודי של הכרטיס) . אחרי תשלום האגרה עוברים לפקידים שמוציאים את הויזה, כל אחד בתורו מוסר טביעות אצבעות (10 אצבעות) + צילום פנים. משם עוברים לפקיד נוסף שמדביק את הויזה על הדרכון, לכן צריך להוציא את הכיסוי של הדרכון לפני שמוסרים אותו לפקיד. יש לשים לב שמקבלים את הדרכון הנכון בסיום התהליך, מאחר והכל נעשה ידנית ובצורה לא כ"כ יעילה ומסודרת. המזוודות מובאות ידנית מהמטוס ומונחות בשדה בתפזורת, כל אחד מחפש ולוקח את המזוודה שלו. ביציאה מהשדה מחכים גברים ונערים שרוצים לסייע עם המזוודות, אם לא רוצים ניתן לומר להם לא באסרטיביות ולקחת את המזוודות לבד.
 בחזור - בכניסה לשדה בודקים את הדרכונים והמזוודות. לא נותנים להעביר מים/ספריי/חפצים חדים בתיקי יד ולכן כדאי לשים את כל הדברים הללו במזוודה הגדולה. מקבלים טופס דומה למילוי ומסירה בדלפקי ההגירה (שוב פרטים אישיים ופרטים לגבי השהייה בזנזיבר) . לאחר מסירת המזוודות ניתן לעלות לקומה העליונה שם יש מסעדה פשוטה וניתן לקנות אוכל ושתיה. כשמגיעים לדלפקי ההגירה מוסרים את הטופס וכן את הדרכון (שוב בלי כיסוי) ושוב מצטלמים ומוסרים טביעות אצבעות. משם עוברים לבידוק של כבודת יד ולאזור ההמתנה לטיסה. יש חנות אחת של מוצרי דיוטי פרי עם מזכרות, בשמים, תכשיטים וכו' (לא משתלם במיוחד) וגם שתי חנויות של מזון ושתיה.

בהגעה לזנזיבר יש להנפיק ויזה בעלות של 50$. כמו כל מדינת עולם שלישי ההגעה ל”טרמינל” הינה ברגל מהמטוס. ישנם 4 דלפקים להנפקת ויזות באולם ללא מיזוג או איורור ובדוחק אדיר. לבעלי כרטיסי Priority Card, וכרטיס אשראי Diners יש אפשרות לעבור דרך אולם המתנה (Lounge) ממוזג כשמגישים בו שתיה ומטפלים אישית בכל אחד. לקח לנו פחות מרבע שעה לצאת מהטרמינל בזמן שהתור בפנים היה ארוך כאורך הגלות. תחפשו לפני הכניסה לטרמינל שלטים או תשאלו מישהו מהמקומיים ויפנה אתכם לאולם ההמתנה.

נחתנו מטוס יחידי בשדה התעופה/ מכבש המטוס הולכים ברגל כ-150 מטר, נכנסים למעין האנגר שזה שם תואר, מבנה מכוער מבטון ללא מיזוג, תורים אין-סופיים, כאילו חזרה אחורה למאה אחרת. תורים ארוכים לתשלום ויזה, לאחר מכן המתנה מייגעת בחום אימים להנפקת ויזה. משם ממתינים למזוודות אשר מגיעות ידנית עם סבלים, משם תור למכונת שיקוף יחידה, הכל איטי להחריד וחום אימים. אמנם זו אפריקה, אבל לא נתקלתי בטרמינל שכזה.

מחיר הויזה אכן 50$ במזומן, לא קיבלו כרטיסי אשראי, תור עצום ומייגע, הכל איטי! לאחר התשלום ממתינים שוב להנפקת ויזה, פשוט מטריף, אבל זו אפריקה. לאחר מכן יש להמתין למזוודות אשר מגיעות עם סבלים ידנית, אין מסועים.