מידע חיוני נוסף בדלהי

אני אישית לא נעקצתי, אבל שמעתי על יותר ויותר אנשים שנעקצו (פגשתי יותר מעשרה אישית ושמעתי על עוד כמה עשרות) ונפלו כמו זבובים ברשת העקיצה המתוחכמת הזו וראיתי חובה להזהיר לאחר שראיתי שאיש לא כתב על כך. מדובר על קנוניה של ממש שכוללת אנשים רבים והשקעה רבה: אנשים שהגיעו זה עתה להודו, הזמינו מונית משדה התעופה למיין באזר, בזמן הנסיעה הנהג התחיל לספר להם על חג בשם: "שיבא פסטיבל" שנחגג בימים אלו (שמעתי את הסיפור על פני כמה חודשים כך שהוא לא קיים) ובשל כך המיין באזר סגור. אנשים כמובן לא האמינו, אך כשהנהג הביא אותם לאזור שחסום במחסומים ששוטר עומד וחוסם את המעבר ואומר כי אין כניסה - לא במונית ולא רגלית- ביטחונם התחיל להתערער. 

משם הם נלקחו ל"Tourist information" שהוא למעשה סוכנות נסיעות שמכרה לכם סיפורים דומים ואפילו חייגה בשבילם לבית חב"ד (חשוב לחייג בעצמכם) שם ענו להם בעברית ואמרו להם שאכן הכל סגור. משם לא משנה מה הם שאלו לעוקצים הייתה תמיד תשובה טובה, כך שעם שילוב ההלם הראשוני, העייפות מהטיסה וערעור הביטחון אנשים שוכנעו לקחת בתי מלון, חבילות טיולים, מוניות ועוד ועוד וכל אלו בסכומים מגוחכים ומטורפים, הסכומים ששמעתי נעו בין 250 ל-1100 דולר (כן כן) לבן אדם. הדרך הכי טובה להימנע מכך היא פשוט להזמין מראש מלון/גסטהאוס ללילה הראשון ולהצטייד במספר הטלפון של המלון. אל תגידו "לי זה לא יקרה"! בהצלחה.

הנחיתה בדלהי בהתחלה היא לא פשוטה- הלכלוך והחום לחפש מה לאכול שהבטן תעכל. במקרה שלי - בית חב"ד בדלהי היה מקום שפוי בהסתגלות הראשונית. מקום בטוח- יש שוטרים בכניסה שבודקים דרכונים למנוע פעילות עוינת. מזגן, הרבה ישראלים - ולכן אפשר לקבל טיפים, לשאול, ולפגוש אנשים חדשים. הם מגישים ארוחות טעימות ולחמניות תוצרת ביתית בעלות נמוכה (לי היה קשה לאכול בדלהי בהתחלה) אנחנו לקחנו לחמניות לנסיעה ארוכה שהייתה לפנינו וזה היה מעולה. מיקום: מיין באזאר, ליד יס פליז גסטאהוס.

מלון Rak בדלהי- התרחקו ממנו, יקר ולא שווה. יש מתחם נהדר ומענין מעבר לנהר הימונה. יש תחנת מטרו שנקראת באותו השם: Akshardhhan tempel/ 7 תחנות מתחנת המיין בזאר. מתחם מוקף חומה ובמרכזו מקדש גדול מאוד מעוטר מבפנים ומבחוץ. די חדיש. יש מופע אורקולי. מזרקות מוסיקליות. בריכות. נקי מאוד ומטופח ואפשר לבלות בו שעות.

בשבועיים הראשונים של פברואר, מידי שנה יש מלה (יריד) גדול מכל רחבי הודו. אומנים מהמדינות השונות מציגים את מוצרם האופייני למדינה. יושבים ויוצרים בעצמם. יש מופעי ריקודים ושירה. אנחנו שכרנו מונית שחיכתה לנו עד שסיימנו. שילמנו 750 רופי. הנסיעה אורכת כשעה וצריך לשלם מס מעבר למדינת האריאנה שבה מתקייתמת המלה. היא מוזכרת גם בלונלי פלאנט. אתם רואים, יש מה לעשות בדלהי נוסף על השווקים. נ.ב. אקשרדהאם סגור ביום שני בשבוע.

ככלל, ההודים מאוד אוהבים ביורוקרטיה ומאוד מאוד אוהבים לקחת את הזמן. הם אנשים נעימים, חביבים ואדיבים מאוד וברוב הפעמים חיוך פשוט ממיס גם את אנשי הביטחון. בכל אופן, למי שעושה איתם עסקים, אני ממליץ להביא כל מיני הפתעות קטנות. דברים כמו סוכריות מהארץ, גאדג'טים פירסומיים וכדו' ופשוט לתת להם כמתנה. זה ממש לא שוחד אלא מעין מזכרת וזה פותח את הלבבות. נסו ותווכחו.

פיתוח תמונות איכותיות, באמת באיכות מעולה, במחיר מצחיק (4-5 רופי לתמונה) אפשר למצוא במיין באזאר בדלהי - Sanjay Studio. החנות נמצאת ליד שמעון פלאפל. הפיתוח מהיר, תוך כמה שעות ובאיכות כזו- ששם פיתחתי יותר מאלף תמונות, בטיול הראשון ובטיול השני. כדאי לפתח שם כי בארץ זה הרבה יותר יקר למרות שהאיכות דומה.

למעשה, כשפיתחתי בארץ מהדיגיטלית - יצא מטושטש ולא ברור באופן מפתיע ואילו ואתן התמונות שפיתחתי, כאשר חזרתי להודו, יצאו מעולה.

שווה.