מסלול חד יומי במומבאי (בומביי)

ראשית כדי לצאת מהשדה חייב ויזה.

אוכל רחוב עולה כ50 רופי. מים- 20 רופי.

נסעתי למכבסה הגדולה מהשדה, בשדה התעופה צריך לרדת קומה לתחנת מוניות. בדלפק הם לוקחים 100 רופי על השירות, הנסיעה עצמה עלתה לנו 750 רופי על 28 ק"מ, למרות שנאמר לנו בתחנה שעל כל ק"מ יקחו לנו 20 רופי.

אחרי המכבסה נסענו למוזיאון של Gandhi, מיותר לטעמי, הוא פשוט ומשעמם, וגם הכל כתוב באנגלית ברמה גבוהה אז אם אין לכם אנגלית רמה גבוהה, חבל על הזמן. עלה לנו 200 רופי להגיע מהכבסה.

מהמכבסה נסענו לשוק הגדול Crawford, עלה לנו 100 רופי, הוא ענק ומעניין, משם רגלית המשכנו לתחנת הרכבת הגדולה Chhatrapati Shivaji Terminus המבנה שלו מאוד יפה ומרשים, ממליצה ללכת ולראות.

מהרכבת לקחנו מונית חזרה לשדה עלה 400 רופי.

סיור מעניין ומרתק בתוך סימטאותיה הצרות של "דהאראווי" (שכונת העוני הגדולה והצפופה ביותר במומביי- כמליון איש!) לא אמליץ עליו למי שרק נחת בהודו, צריך הרבה כוח סבל כדי להיות בשכונה הזאת. לי היה מאוד משמעותי לסיים את הודו במקום כזה... יוצאים לסיור דרך חברת Reality-Tours & Travel. 

נסעתי ברכבת לסוף שבוע בבומבי מפונה. ראשית יש לציין שחווית הרכבת הייתה מאד חיובית. עליתי על הרכבת מפונה (רכבת בשבת 10:45). קניתי כרטיס למחלקה שניה מכיוון שלא ניתן לקנות כרטיס למחלקה ראשונה (AC) מעכשיו לעכשיו. נאמר לי שעל הרכבת אני אוכל לשדרג ואכן כך היה. התיישבתי בקרון AC מחלקה ראשונה וכשבא הכרטיסן הוספתי 600 רופי לכרטיס של ה-50 רופי שהיה לי. לא היה כל קנס. הקרון היה Sleeper ומאד נוח. להפתעתי הרכבת לא הגיעה עד תחנת ויקטוריה והתחנה הסופית הייתה כעשרים קילומטרים משם. כשהיגעתי לקחתי מונית ממוזגת (Cool Cub) ולא היו בעיות (400 רופי נוספים). לנתי במלון דיפלומט בקולבה שנמצא בגב של הטאג' מאהל. 4000 רופי ללילה. נחמד ונקי אבל שלא יהיו ציפיות גבוהות. לגבי המסלול בבומביי ביום הראשון בעזרת מוניות הייתי בתחנת וקטוריה (קניתי כרטיס חזרה למחרת לרכבת של 14:00. AC מחלקה שניה כי לא הייתה מחלקה ראשונה), במכבסה, חוף תשופטי, מרין דרייב והשוק רחוב בקולבה. למחרת (ראשון) תכננתי לשוט לאי אלפנטה אבל הייתה ראות כל כך גרועה שזו נראתה תוכנית לא טובה. 

במקום זה לקחתי נהג דובר אנגלית עם רכב ממוזג לשלוש שעות סיור בעיר באלף רופי. האמת, היה מאד מוצלח למרות שהייתי שוב בכמה אתרים שהייתי ביום קודם. הוא לקח אותי לכל האתרים בטיפ קודם (Mayangilboa 05/09/2009) אז אין טעם לחזור. 

בנסיעה חזרה ברכבת שוב הייתה הפתעה. הרכבת לה קניתי כרטיס ביום קודם לא יצאה מויקטוריה אלה מתחנה אחרת (Dadar). לאחר שהוסבר לי לקחתי רכבת מקומית וללא שום בעיה עליתי על הרכבת לפונה. גם AC מחלקה שניה היה בסדר גמור. שוב זה היה קרון Sleeper והייתה נסיעה נחמדה. 

החוויה היחידה הקצת טראומטית הייתה מפגש עם מנקה אזניים. לא ברור איך אבל הוא הצליח לדחוף לי מקל לאוזן בלי שהרגשתי וטען שהאזניים שלי דורשות ניקוי דחוף. חוץ מזה לא הייתי מאויים, לא הציקו קבצנים והייתה חוויה חיובית. בהצלחה.

למרות דעות מנוגדות לגבי העיר, רבים טענו שהיא יקרה מדי ואין בה מה לראות ולכן עדיף לוותר עליה. אחרים אמרו שמדובר באחד המטרופולינים הגדולים בעולם וחבל לפספס. החלטנו להקדיש לפחות יום לעיר. אין ספק מומבאי יקרה מאוד, נחתנו בשדה התעופה והזמנו מלון מעמדה באולם קבלת הנוסעים. המלון היה יקר בערך פי 10 מכל שאר המלונות ששהינו בהם במהלך הטיול ובהחלט לא היה שווה את המחיר. אבל עשינו סוויץ' בראש שביקור במומבאי הוא כאילו היה לנו יום להעביר באחד מערי אירופה, ובסדר גודל הזה המחירים היו בהחלט סבירים.

לאחר הנחיתה נחנו במלון ויצאנו להסתובב קצת ברחבי העיר, הגענו לאזור שער הודו שם היו המון אנשים שניסו למכור שייט לאי אלפנטה וחבילות טיול בעיר. לאחר התמקחות קצרה תיאמנו יום טיול למחרת. אני ממש לא זוכרת את המחיר אבל זה היה יקר. עדיין לא היו לנו יכולות המיקוח (בכל זאת רק נחתנו בהודו), אך שוב בהתחשב בכל שהכל במובאי יקר זה היה בהחלט סביר. אני מתארת לעצמי שניתן לעשות את המסלול גם באופן עצמאי או עם הקפצות של ריקשה או מוניות מאתר לאתר.

בערב נחיתתנו עוד ביקרנו בחוף הים ב Chowpatty beach אזור חביב עם דוכנים רבים ומעין לונה פארק מאוד פשוט לילדים. בLP מתארים אותו כאתר חובה, אני חושבת שמדובר באתר חביב ולא יותר.

למחרת בבוקר אסף אותנו ג'יפ ממוזג מהמלון עם מדריך דובר אנגלית שוטפת ולקח אותנו לאתרי העיר:

דהובי גאט - המכבסה העירונית של מומבאי - אזור מענין עם המון כובסים שמכבסים בשכונה בערך את כל הכביסה מכל מובמאי. הזדמנויות צילום מעולות.

נמל הדיגים - על פי המדריך/ נהג שלנו מכאן נכנסו הטרוריסטים בהתקפה על מומבאי.

מרין דריב - טיילת יפה עם נוף יפה על העיר.

מאלאבר היל - גבעה שבה ביקרנו במקדש ג'ייני (בהמשך הטיול ראינו מקדש הרבה יותר מרשים בראנאקפור ליד אודאיפור), גנים תלוים (זה נשמע הרבה יותר ממה שזה באמת), ושני מגדלים שמשמשים מקום "קבורה" לכת הזרתוסטרא שרבים ממנה נמצאים במומבאי, ביניהם איל העסקים טאטא. הזרטוסתרא לא קוברים את מתיהם אלא מניחים אותם עירומים כביום היוולדם ותלויים במגדלים כך שעופות השמיים יוכלו לאכול את בשרם. את העצמות שנשארות הם מפרקים ושופכים לים הערבי כדי שישמשו מאכל לדגי הים. ממש Circle of life. כל מי שאינו כהן זרטוסתראי יכול להתרשם מהתופעה הזו על ידי צפייה מרחוק בעמודים עם עופות טרף שמשחרים מעל. זה לא בדיוק המגע הבלתי אמצעי עם המוות שיש בוורנאסי אבל זה עדיין מענין.

מוזיאון של גנדי - מענין, אך יש לקחת בחשבון שיש הרבה כאלה בכל מיני ערים בהודו. במוזיאון יש מעין מניאטורות של בובות שמציגות תמונות מחייו של גאנדי, חביב 

תחנת הרכבת ויקטוריה - הגנבנו רק מבט מבחוץ, בהחלט מבנה מרשים וחבל שלא יצא לנו לראות את תוכו

נמל מומבאי - עם מלון הטאג' מאהל ושער הודו שני אתרים יפים מבחינה ארכיטקטונית

הסיור נגמר בנמל, סה"כ הסיור הוא מאוד תיירותי, הרבה מהאתרים הם רק לצאת מהרכב ולהצטלם אבל אני חושבת שכיוון שהשהות בעיר כל כך יקרה כדאי להיות יעילים בזמן. וגם כיוון שרק נחתנו בהודו והיינו קצת אבודים, זה היה פתרון לא רע בכלל.

מנמל מומבאי לקחנו שייט בסירה לאי אלפנטה. לטעמי חבל לפספס את האי- יש בו מעין מערות שבתוכם חצובים דמויות ענק של אלים שונים מהמיתולוגיה ההודית בעיקר שיווה, באמת מאוד מרשים בהתחשב בעובדה שהם נחצבו ב450-750 לספירה. 

אחרי סיור קצר באי חזרנו לנמל ומשם לאוטובוס לילה לגואה. סה"כ מומבאי היא עיר מאוד מענינת שאני חושבת שקיבלנו טעימה קטנה ממנה, בתקופה שאנחנו היינו (מרץ 2009) לא היו הרבה תיירות חוץ ובעיקר הרבה תיירות פנים, ככל הנראה השילוב של הפיגוע עם המשבר הכלכלי לא עשה טוב לעיר.

אפשרות נוספת לטיול בעיר כפי ששמענו מאנשים שפגשנו בדרך היא קאוץ' סרפינג, בהיותה עיר מודרנית יש הרבה אנשים שמחוברים לאינטרנט ולשירות הזה. בדיעבד חבל שלא נחשפנו כך לעיר.

לא חייבים לנסוע לאי אלפנטה, רק אם יש איזה ארבע שעות ספר ונגמר לכם כבר מהאינטרנט. דרך אגב, האינטרנט מצוין. מהיר ועצבני (25-30 רופי).