טיפים נוספים על תחבורה ביאנגשו

נוח בעיקר למי שמגיע בטיסת אל-על הנוחתת בהונג קונג בשעה 14:00 בצהריים.

ישנה אופציה שרבים לא מכירים, והיא נסיעה במעבורת ישירות לגואנזו (Guangzhou) אשר לוקחת כ-100 דקות, ועולה 300 דולר הונג קונגי (אפשר לשלם בכרטיס אשראי, למי שיש רק כסף סיני).

כדי להגיע אליה יוצאים מהמטוס, והולכים לפי החיצים לאזור E2 – ממש אחרי השאטל זה מצד שמאל. לא לוקחים מזוודות ולא עוברים ביקורת דרכונים, אלא נותנים את המדבקה של הכבודה איפה שקונים את הכרטיס, והם מביאים את זה לבד למעבורת.

יש מעבורת בשעה 16:00, ואז בשעה רבע ל-18:00 מגיעים לגואנזו. בעת הירידה מהמעבורת מקבלים את המזוודות, עוברים בדיקת דרכונים קצרה, ולוקחים מונים או סאבווי לתחנת הרכבת Guangzhou South. הנסיעה במונית היא כ-40 דק' לתחנת רכבת, ובסאבווי פחות. משם יש רכבת בשעה 20:00 בערב או לגווילין או לגונגצ'אנג (שהיא קרובה יותר ליאנגשו). הנסיעה ברכבת לוקחת כשעתיים (שעתיים וחצי לגווילין), ועולה בין 17 ל-20 דולר (אמריקאי).

יש כמה קצ'ים שצריך לשים לב אליהם:
 א. המשקל המותר של מזוודה לאדם הוא 20 קג', כך שאם יצאתם מהארץ עם מזוודה של 30 – יש בעיה.

ב. סביר שלא תצליחו להשיג כרטיס לרכבת באופן ספונטני – כדאי להזמין מראש באינטרנט, מקבלים כרטיס אלקטרוני, ואז בתחנת רכבת ממירים אותו לכרטיס רגיל. למקרה שלא הצטיידתם מראש בכרטיס אפשר לקנות כרטיס למחר בבוקר, ולישון במוטל ממש ממול התחנה – יוצאים מהתחנה יש אנשים כאלה עם עלונים, יש שאטל לשם וגם בבוקר לתחנה לילה עולה כ-50 ש”ח.

ג. ויזה לסין צריך להזמין מראש שתהיה כבר בדרכון.

ד. יש בעיה קשה עם אנגלית. אנחנו מצאנו בסירה מישהו שהצלחנו לתקשר איתו, והוא עזר לנו ככה גם למצוא נהג מונית (מהמעבורת לרכבת). כדאי להכין מראש שמות של מקומות כתובים בסינית, זה מאוד יעזור.

ביאנגשו רוב התחבורה מורכבת מאופנועים וקטנועים. השכרת קטנוע ליום עולה 120 יואן עם מיכל דלק מלא. אפשר גם להשכיר טרקטורון ב-100 יואן וקטנוע חשמלי (פחות מומלץ- סוללה לשעתיים) ב-60 יואן. עם הקטנוע אפשר להגיע כמעט לכל מקום חוץ משיט סירות הבמבוק. מומלץ מאוד, תחבורה נוחה מאוד, כשיורד גשם עצרו בצד. לא צריך רישיון.

מינובוס לוקח אותנו מההוסטל לאוטובוס (כלול במחיר). בשעה 20:30 אנו נדחסים לאוטובוס השינה שיקח אותנו לשנזן, לקול צעקותיו של הנהג. את הכרטיסים קנינו בהוסטל במחיר של 180 יואן לכרטיס. בכניסה צריך להוריד נעליים ולשים אותן בשקית. באוטובוס שלושה טורים דו קומתיים של מיטות, כ 45 מיטות סה"כ. רוחב מיטה 50 ס"מ, אורכה כ 170 ס"מ.

בקדמת האוטובוס ריח עשן סיגריות שמפיצים הנהג ומלווה הנהג (רק להם מותר לעשן), אחוריו מעט קופצניים. מיזוג האוויר בסדר גמור. המקומות הטובים במרכזו בקומה ראשונה (ארוכים מעט מהקומה השניה). האוטובוס יוצא מגוולין, עובר בינגשו, ממנה לשנזן. משך הנסיעה עשר וחצי שעות, כולל הפסקה של שעתיים באמצע הדרך. חוויה.... לדעת אשתי לא מומלצת.

בסביבות 8:00 הגיע האוטובוס לתחנה המרכזית בשנזן. עיר חדישה ומודרנית. בשנזן אנו עולים על קו 97 שלוקח אותנו (מחיר 2 יואן לנוסע) לתחנה הסופית - מעבר הגבול להונג קונג. יוצאים מסין, נכנסים להונג קונג, שני מעברי גבול לכל דבר ועניין. לאחר מעבר הגבול מחליפים את המטבע הסיני למטבע של הונג קונג (1 דולר הונג קונג = 1.15 יואן), וקונים אוקטופוס – כרטיס הכסף שמכובד בכל הונג קונג, ובפרט ברכבת התחתית, מונע את הצורך לרכוש כל פעם כרטיסים, והמחיר מוזל. המחיר למבוגר 150 דולר הונג קונג (להלן דולר), מהם 100 טעונים בכרטיס, ו 50 פקדון שיוחזר ביציאה. לילד 70 מתוכם 50 פקדון. עלות הנסיעה למרכז הונג קונג מנקודת הגבול 40 דולר, לילד עד גיל 12 חינם באמצעות הכרטיס.